# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/714/63/6/

וזה בחינת שופר, כי קול השופר ההולך וחזק מאד הוא בחינת יראה, בבחינת (עמוס ג, ו): "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". ויראה היא בחינת אש, בחינת משפט הנ"ל, בבחינת (דברים ד, כד; ז, כא) "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא אל גדול ונורא". ועל־כן קול השופר, שהוא בחינת גבורות, בחינת יראה בחינת משפט, על־כן על־ידי־זה הקול מעוררין אש המשפט הנ"ל, בבחינת (תהלים כט, ז): "קול ה' חצב להבות אש".

כי שופר של ראש השנה הוא שופר של איל, בחינת אילו של יצחק (ראש השנה טז.), שהוא בחינת קול השופר של מתן תורה (רש"י שמות יט, יג), וכמו שאנו זוכרין את הקולות של השופר של מתן תורה בראש השנה, כמו שאומרים: אתה נגלית וכו'. וקול שופר של מתן תורה היה יוצא באש ולפידים, כמו שכתוב (שמות כ, יד): "וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם" וכו'. וכן בפסוקים הרבה, כי בשעת מתן תורה היו כל ישראל בבחינת גרים, כי אז היה התחלת התקרבותן לאביהם שבשמים, שיצאו מטמאת מצרים לקדשת ישראל, וכמו שפרש רש"י שם. ועל־כן קורין רות בשבועות, כי שבועות, שהוא מתן תורה, הוא בחינת התקרבות גרים ובעלי תשובה. ומחמת זה היה במתן תורה קול שופר ואש ולפידים, שכל זה הוא בחינת אש המשפט הנ"ל, כדי לשרף הרע שהיה נאחז בהם מטמאת מצרים.

ועל־כן נתנה התורה באש, הינו בחינת אש המשפט הנ"ל, כי התורה בעצמה נקראת משפט. ומחמת שאז בשעת מתן תורה נתעורר בשלמות אש המשפט הנ"ל, כמו שכתוב (דברים ד, לו): "ודבריו שמעת מתוך האש" וכו'. על־כן באמת נזדככו אז לגמרי מאחיזת הרע, כמו שאמרו (ערובין נד.; שמות רבה מא, ז): "חרות על הלחת" (שמות לב, טז) - חרות ממלאך המות וכו', כי נתבטל אז זהמת הנחש לגמרי, כי פסקה זהמתן בשעת מתן תורה (שבת קמו.), על־ידי בחינת אש המשפט הנ"ל. שנתעורר על־ידי קול השופר, שיש לו כח לעורר אש המשפט, בבחינת "קול ה' חצב להבות אש". ועקר הקלקול שנתקלקל אחר־כך בחטא העגל היה רק על־ידי הערב רב, שהם בחינת הגרים שאסור לגירם, שאין כח במשפט הנ"ל להכניע הרע שלהם, כמבאר היטב במאמר הנ"ל בסופו.

וזה בחינת מ"ם וסמ"ך שבלוחות הנזכר במאמר הנ"ל, כי הלוחות שהם התורה, שעל ידם נכנע הרע שלהם ופסקה זהמתן, כי נתנו מתוך האש כנ"ל, הם בעצמן בבחינת מ"ם וסמ"ך הנ"ל שהוא עגולא ורבועא הנ"ל, שהוא בחינת בטול הרע, כנ"ל.

ועל־כן בעת ההתחלה שנתגלה השם־יתברך למשה לפדות את ישראל ממצרים, נאמר שם המקרא המובא במאמר הנ"ל (שמות ג, ב): "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה", כי מחמת שהשם־יתברך צוהו להוציא בני ישראל מטמאת מצרים ולקרבם להשם־יתברך, שזהו בחינת גרים ובעלי תשובה, על־כן נתעורר תכף המלאכים שהם בחינת אש המשפט, כי רק על־ידי־זה יוכל לקרב ישראל להשם־יתברך, כנ"ל: