# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/62/1/

ענין נדרים ושבועות, שהם לכאורה דבר תמה, שיוכל האדם לאסר על עצמו איזה דבר או לחיב עצמו בדבר על־ידי נדר ושבועה. נמצא, שהאדם יכול לעשות לעצמו תורה ומצות חדשים שאינם מפרשים בתורה, כי על־ידי נדר ושבועה הוא יכול לעשות לעצמו מצוה ועברה מכל דבר שבעולם, אף־על־פי שאין בזה הדבר שום מצוה ועברה על־פי התורה.

אך הענין, על־פי מה שכתב רבנו ז"ל, על פסוק (דברים ג, כג): "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" במאמר המתחיל: 'בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת'. עין שם היטב (בלקוטי תנינא סימן עח):

ותכן הדבר שם - שבעת שהצדיק מתנהג בדרכי הפשיטות כמו איש פשוט ואינו עוסק בתורה, אזי הוא מחיה עצמו בבחינת קיום העולם קדם מתן תורה, שאז היה מתקים העולם בחסדו על־ידי חסד חנם, מאחר שלא היה אז שום התגלות התורה בעולם. ובאמת גם אז היתה התורה בעולם, רק שהיתה בהעלם, כי עשרת הדברות היו נעלמים בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, והעשרה מאמרות הם מלבשין בכל דבר ודבר שבעולם, כי הכל נברא בעשרה מאמרות ושם נעלם התורה בחינת עשרת הדברות כנ"ל. והצדיק בעת פשיטותו, דהינו בעת שמתבטל מן התורה הוא מחיה עצמו בבחינה זו, בבחינת התורה הנעלמת בכל מעשה בראשית בכל דבר ודבר שבעולם, כי הכל נברא בעשרה מאמרות וכו' כנ"ל.

וזה בחינת הדרך לארץ־ישראל, כי על־ידי בחינת העשרה מאמרות, שהם בחינת "כח מעשיו", על־ידי־זה יכולין לכבש ארץ־ישראל, כי בשביל זה פתח התורה ב"בראשית", כדי שלא יאמרו: לסטים אתם וכו', בשביל זה פתח בבראשית, כי ברצונו נתנה להם וברצונו וכו' (רש"י בראשית א, א), עין שם היטב כל הענין: