# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/62/10/

וזהו בעצמו בחינת שבעה נקיים שסופרת הנדה כדי שתטהר לבעלה. כי זווג דקדשה של ישראל הוא בחינת המשכת התורה, וכמובא (מכילתא יתרו): שבשעת קבלת התורה היו ישראל ככלה הנכנסת לחפה, כי על־ידי זווג דקדשה של ישראל נולדין נשמות קדושות. ונשמות ישראל הן בעצמן בחינת התורה, כי התורה כלולה מנשמות ישראל. ועל־כן כל זמן שהיא טמאה מדם נדות - הזווג אסור, והאסור חמור מאד מאד רחמנא לצלן - כדי שלא להמשיך בחינת נשמות קדושות, בחינת התורה, לתוך החיצונים חס ושלום, שהם בחינת דם נדות, כדי שלא לתן להם חס ושלום יניקה יותר מדאי. ועל־כן איתא בזהר הקדוש (שמות ג:): שעל־ידי העון החמור הזה חס ושלום, מתגבר הטמאה מאד חס ושלום רחמנא לצלן, כי נמשך להם יניקה יותר מדאי חס ושלום, כי כל זמן שיש בחינת דם נדות - צריך שיהיה המח והדעת, שהיא בחינת התורה, בהעלם והסתר וכנ"ל. ועל־כן היא צריכה לספר שבעה נקיים, וכנ"ל: