# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/62/2/

וזה בחינת נדרים ושבועות - שהאדם יכול לאסר על עצמו כל דבר שבעולם ולעשות מכל דבר שבעולם תורה, דהינו שיהיה בו מצוה ועברה על־ידי נדר ושבועה, כי באמת כל הדברים שבעולם - כלם מקבלים חיות על־ידי התורה, כי בלעדי התורה אין שום חיות לשום דבר שבעולם, כי 'אוריתא וקדשא בריך הוא כלא חד' (זהר אחרי עג.). ובודאי אין חיות לשום דבר שבעולם כי אם ממנו יתברך, והוא יתברך ואוריתא כלא חד. כנ"ל, ומחמת זה יכולין לעבד את השם־יתברך בכל הדברים שבעולם, כמו שכתוב (משלי ג, ו): "בכל דרכיך דעהו", כי בכלם מלבש התורה כביכול, ועל־כן יכולין לקשר הכל אל התורה ולעשות מכל דבר תורה. וזה גלתה לנו התורה הקדושה במצוה זו של נדרים ושבועות, שנתן לנו השם־יתברך מצוה זו של נדרים ושבועות, שעל־ידי מצוה זו יכולין לעשות תורה ומצות מכל הדברים שבעולם כנ"ל. ובזה גלה לנו השם־יתברך שיש תורה ועבודה בכל דבר שבעולם, כי כלם מקבלין חיות מהתורה כנ"ל.

וזה בחינת נדרים ושבועות, כי החיות אלקות המלבש בכל הדברים שבעולם שהוא בחינת התורה יש בזה שני בחינות, דהינו בחינת קיום העולם קדם מתן תורה. וכן עכשו בעת שמתבטלין מדברי תורה, בבחינת (מנחות צט:): 'בטולה של תורה - זהו קיומה', כי אז מתקים העולם על־ידי חסד חנם, שהוא בחינת העלמת התורה, שהתורה נעלמת בעשרה מאמרות וכנ"ל. ובחינה זו היא בחינה גבה מאד, כי היא בחינת התורה הנעלמת בחינת סתרי תורה שזה בחינת חסד חנם, בחינת אוצר מתנת חנם, שהיא בחינה גבה מאד. כי בעת שאין תורה בעולם אזי אי אפשר להעולם להתקים על־ידי חסד סתם, כי אין העולם כדאי להתקים על־ידי חסד פשוט, מאחר שאין תורה בעולם, על־כן, אזי כשאין תורה, אזי קיום העולם על־ידי בחינת חסד חנם, שהוא בחינת התורה הנעלמת, שהיא בחינה גבה מאד, שמגדל אור החסד הזה שהוא חסד חנם, חסד גדול מאד - יכול להתקים העולם אף־על־פי שאין התגלות התורה בעולם.

אבל באמת, אף־על־פי שבחינה זו גבה מאד - אין זה שלמות קיום העולם, כי עקר קיום העולם בשלמות הוא רק על־ידי קבלת התורה שקבלו ישראל, כמו שכתוב (בראשית א, לא): "יום הששי" וכו'. ופרש רש"י, שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שקבלו ישראל את התורה, כי אין קיום לעולם בלא התורה, כי זה החיות והאור הגדול בחינת חסד חנם שהיה מקים את העולם קדם מתן תורה, הוא נעלם מאד, ומגדל העלמו - כי אינו יכול להתלבש כלל בתוך העולם - הוא יכול להתעלם ולהסתלק לגמרי חס ושלום מהעולם, ויחזר העולם לתהו ובהו חס ושלום. על־כן צפה השם־יתברך שאין העולם מתקים בלא תורה, על־כן נתן התורה תכף אחר עשרים וששה דורות, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (חגיגה יד. רש"י דבור המתחיל 'קדם') על פסוק (תהלים קה, ח): "דבר צוה לאלף דור". כי עקר קיום העולם הוא על־ידי התורה, שהלביש, כביכול, השם־יתברך את האור הנעלם והגנוז בתוך אותיות התורה הקדושה. ועל־ידי שישראל מקימין את התורה ועוסקים בה, על־ידי־זה הם ממשיכים אלקותו יתברך בתוך העולם על־ידי צמצומים של אותיות התורה, ועל־כן על־ידי התורה נתבסס העולם (בראשית רבה סו, ב), כי על־ידי התורה הקדושה ממשיכין החיות לכל הדברים שבעולם, כי בלא התורה חס ושלום היה אור הגנוז מסתלק מגדל העלמו.

רק אף־על־פי־כן גם עכשו בעת שמכרחין לבטל מדברי תורה, כי אי אפשר לעסק בתורה יום ולילה בלי הפסק רגע. וכמו שבאר רבנו ז"ל במאמר הנ"ל, אזי בעת בטול תורה הצדיק מחיה עצמו בבחינת קיום העולם קדם מתן תורה, שהוא בחינת חסד חנם, שהיא בחינת התורה הנעלמת בעשרה מאמרות וכו', כמבאר שם, עין שם.

וזה בחינת נדרים ושבועות - שהם שתי בחינות הנ"ל. נדר זה בחינת החיות אלקות כביכול שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, שהיא בחינת התורה הנעלמת כנ"ל, שמשם מקבלין חיות כל הדברים שבעולם בהעלם גדול. ועל־כן כשהאדם נודר איזה נדר, אזי הוא עולה למקום הנדר, שהיא בחינת התורה הנעלמת, שזהו בחינת נדר, שהוא בחינת בינה "עלמא דאתכסיא" כמובא (זהר משפטים קטו:; ויצא קנד.). ואזי מקשר זה הדבר שהוא נודר עליו בבחינת התורה הנעלמת בו, כי בכל דבר נעלם התורה כנ"ל, הינו שעל־ידי הנדר שמוציא בפיו על הדבר הזה, על־ידי־זה הוא מגלה החיות אלקות הנעלם בזה הדבר, שהוא בחינת התורה הנעלמת, שזהו בעצמו בחינת נדר, כנ"ל. ואזי כשעושה נדר ומגלה שיש בזה הדבר התורה הנעלמת, אזי נעשה מזה הדבר תורה, כי באמת בכל דבר יש תורה רק שהוא בהעלם והסתר גדול,

אבל כשעושה נדר בפיו אזי הוא מגלה העלמה זו ואזי נעשה מזה הדבר תורה. ועל־כן עקר הנדר הוא רק כשמוציאו בפיו, ודברים שבלב אינם דברים, כי עקר הדבר הוא לגלות ההעלמה, שזהו בחינת תורה, כמו שאיתא בזהר הקדוש (מצורע נג:): 'מאי תורה, דאורי וגלי במה דהוי סתים' (מה הפרוש תורה - שהיא מורה ומגלה את הדברים שהיו סתומים). וזה בחינת נדר שמוציא בפיו, כי עקר ההתגלות הוא בפיו, בבחינת (משלי ב, ו): "מפיו דעת ותבונה". ועל־כן כשמוציא הנדר בפיו הוא מגלה התורה הנעלמת שבזה הדבר, שהוא בחינת נדר כנ"ל, על־ידי שמוציא הנדר בפיו, שזהו בחינה שמגלה מה דהוי סתים ועל־כן נעשה מזה תורה, כי זהו בחינת תורה כנ"ל. וזה הדבר תלוי בבחירת האדם, כפי מה שרוצה לגלות אור הנעלם הזה אם לעשות אם שלא לעשות, כי זה האור הנעלם הוא בחינת אור פשוט שאין בו שום ציור של מצוה ועברה, רק זה תלוי בבחירת האדם כפי מה שממשיך האור למטה, אם לעשות אם לחדל, ואזי נעשה מזה תורה - כפי מה שהוא ממשיך האור מההעלם אל הגלוי, דהינו כפי מה שנודר בפיו, שזה בחינת שמגלה מה דהוי סתום, כנ"ל, והבן היטב: