# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/62/5/

נמצא, שנדרים ושבועות הם בחינה אחת, דהינו שעושה מדברים של העולם תורה, דהינו מצוה ועברה על־ידי שמקשר הדבר להתורה ומגלה שגם בהם יש תורה וכלם מקבלים חיות מהתורה כנ"ל, רק שהנדר הוא שמגלה התורה הנעלמת באותו הדבר שהוא למעלה מהתורה, ועל־כן 'נדרים חלים על דבר מצוה' (נדרים יג:), כי הנדר הוא בחינת התורה הנעלמת שהיא למעלה מהתורה. ושבועה היא בחינת שעושה מזה הדבר תורה, על־ידי החיות והשפע שהוא ממשיך להדבר מהתורה. ועל־ידי־זה הוא עושה מאותו הדבר גם כן תורה. ועל־כן 'אין שבועה חלה על דבר מצוה ' (שם), כי עקר כח השבועה היא מהתורה כנ"ל, אבל נדר הוא בחינה למעלה מהתורה, בחינת קיום העולם קדם מתן תורה, בחינת התורה הנעלמת, כנ"ל.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (נדרים ב:): 'נדר - מתסר חפציה עליה, שבועה - מתסר נפשה אחפציה' (נדר - שאוסר את החפץ עליו, שבועה - שאוסר את עצמו על החפץ); כי האדם הוא בעצמו בחינת התורה, כמו שאמר רבנו ז"ל (בסימן יג). וכמו שכתוב (במדבר יט, יד): "זאת התורה אדם". כי כל אדם כלול מכל התורה כלה, שהיא רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה, שהם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים של האדם. ועל־כן כשעושה שבועה שהיא בחינת כלליות התורה - הוא אוסר עצמו על החפץ, הינו שעקר אסור השבועה הוא מחמת שממשיך החיות מהתורה אל הדבר בבחינה זו, לעשות או שלא לעשות. ועל־ידי־זה נעשה מזה תורה ומחיב לקים כן. ועל־כן הוא בחינה שאוסר עצמו על החפץ, כי הוא עצמו הוא בחינת התורה, והוא מחיה כל הדברים שבעולם על־ידי שהוא כלול מהתורה, כי האדם הוא כלליות העולם, וכל הדברים שבעולם מקבלין חיות ממנו על־ידי שהוא כלול מהתורה. נמצא, כשעושה שבועה - הוא אוסר עצמו על החפץ, הינו שממשיך החיות מעצמו שהוא בחינת התורה - אל החפץ, בבחינת אסור, שעל־ידי־זה נעשה מזה תורה ונאסר עליו כנ"ל.

אבל הנדר הוא בחינה למעלה מהתורה, בחינת התורה הנעלמת, ושם הוא להפך, בחינת המשכת החיות 'מעלא לתתא' (מלמעלה למטה), בבחינת תורה, הן או לאו, הינו שהוא ממשיך ומגלה החיות הנעלם בזה הדבר, בבחינת תורה מעלא לתתא, כי זה החיות הנעלם הוא גבה מאד. וזה החיות הנעלם בחינת נדר הוא מקים העולם בלי התעוררות תחתון כלל, כי זהו בחינת קיום העולם קדם קבלת התורה. נמצא שאין זה החיות נמשך על־ידי האדם, רק השם־יתברך מקים העולם בעצמו בחסד חנם בלי מעשה התחתונים כלל. ועל־כן על־ידי בחינה זו הוא יכול לעשות מזה הדבר בעצמו תורה ולאסר החפץ בעצמו עליו, כי נעשה ממנו תורה על־ידי התורה הנעלמת שהיא אינה תלויה בהאדם כלל כנ"ל. אבל שבועה עקרה על־ידי שהאדם מחיה העולמות על־ידי התורה, על־ידי־זה יכול לעשות תורה מכל הדברים שבעולם, על־כן הוא בחינת 'מתסר נפשה אחפציה', כי האדם הוא בחינת התורה וכנ"ל: