# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/62/9/

וזה בחינת אסור נדה וטהרת המקוה ובחינת תשובה. כי דם נדות זה בחינת זהמת הנחש, כי על־ידי חטא אדם הראשון שעל ידו נמשך זהמת הנחש, על־ידי־זה נעשה דם נדות, כמו שכתוב (בראשית ג, טז): "הרבה ארבה עצבונך". ודרשו רבותינו ז"ל (ערובין ק:): 'זה דם נדות'. ועקר העלמת האור הגנוז שנעלם ונגנז האור הגנוז, שהוא בחינת התורה הנעלמת שהיא מחיה כל הדברים שבעולם, עקר ההעלמה וההסתרה הוא מחמת זהמת הנחש, בחינת דם נדות. כי קדם חטא אדם הראשון אז היה העולם זך וטהור, ואז היתה השגת אדם הראשון מאירה מאד מאד, ואז היו יכולים להסתכל בכל דבר שבעולם ולראות בו החיות אלקות כביכול המחיה אותו. וזה בחינת אור של שבעת ימי בראשית שהיה אדם מסתכל בו מסוף העולם ועד סופו (חגיגה יב.). הינו שבאור הזה היו יכולים להביט ולהסתכל בכל דבר שבעולם הגשמי ולראות בו החיות אלקות, כביכול, הנעלם בו שהיא מחיה אותו הדבר. וזה בחינת מסוף העולם ועד סופו - מקצה ועד קצה, הינו מסוף נקדת המרכז של העולם הגשמי עד סופו העליון, ששם הדבר נכלל בשרשו, כי התחלת הדבר בשרשו העליון היא בחינת סוף ממטה למעלה, הינו שהיה יכל להסתכל בכל העולם ולראות בו סופו העליון, שהוא מקשר לשרשו, הינו שהיה יכל לראות החיות אלקות, כביכול, הנעלם בכל דבר שבעולם. ואז היו יכולים לידע התורה שבכל דבר שבעולם.

אבל על־ידי חטא אדם הראשון נגנז האור הזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב.): 'ראה שאין העולם כדאי עמד וגנזו' וכו'. כי מחמת חטא אדם הראשון שנמשך על־ידי־זה זהמת הנחש בעולם, בחינת דם נדות, על־כן הצרך כביכול לגנז האור, כדי שלא יינקו הקלפות חס ושלום יותר מדאי. ועקר הוא מחמת בחינת דם נדות, כי יש עשרה מיני דמים (עץ־חיים שער כ', פרק ט), ויניקתם מבחינת העלמת והסתרת העשרת הדברות, שהם בחינת חמש כנגד חמש (מכילתא יתרו), שמשם מהעלמה והסתרה זו משתלשל ויורד יניקה לבחינת עשרה מיני דמים, שהם בחינת חמשה מיני דמים טמאים וחמשה מינים טהורים וכמובא (זהר צו לג:). ומחמת שנמשך יניקה על־ידי חטא אדם הראשון לבחינת עשרה מיני דמים שיניקתם מבחינה הנ"ל, על־כן הכרח האור של העשרת הדברות לגנז ולהעלם כדי שלא יהיה להם יניקה חס ושלום יותר מדאי. ועל־כן לא היו יכולים ישראל לקבל את התורה עד שספרו שבעה שבועות, בחינת שבעה נקיים - לטהר עצמן מדם נדות (זהר אמור צז.), כי עקר קבלת התורה הוא לגלות ההעלמה, וכמו שאיתא בזהר הקדוש: 'מאי תורה? דאורי וגלי במה דהוי סתים', וכנ"ל (אות ב). והתגלות האור הנעלם אי אפשר, כי אם כשמטהרין עצמן מדם נדות, כי כל זמן שיש בחינת דם נדות מכרח האור להתעלם, כנ"ל.

ועל־כן הם שבעה נקיים כנגד שבע מדות בחינת שבעת ימי הבנין, כי עקר אחיזת הדם נדות, הינו בחינת הקלפות הוא רק בבחינת שבעת ימי הבנין, ששם עקר התגלות התורה, כי עקר התגלות התורה הוא על־ידי שבע מדות כידוע, כי למעלה מהמדות זה בחינת אור הגנוז שאין יכולין להשיגו עכשו. ועל־כן כל זמן שיש בחינת דם נדות אין התורה יכולה להתגלות בבחינת השבע מדות, כדי שלא יהיו להם יניקה חס ושלום יותר מדאי, כי שם עקר אחיזתם כנ"ל. ועל־כן מכרח שיהיה התורה בבחינת העלם, כי שם בבחינת העלם שהיא בחינת למעלה מהמדות - אין להם שום אחיזה כלל. ועל־כן לא היו ישראל יכולים לקבל את התורה עד שספרו שבעה נקיים כנגד שבעת ימי הבנין, בחינת שבע מדות, ששם עקר אחיזתם כדי לטהרם מבחינת דם נדות, כדי שתוכל התורה להתגלות בתוך העולם, שהיא בחינת כלליות שבעת ימי הבנין, שהם כלליות העולם, שהם בחינת שבע מדות שעקר התגלות התורה על ידם, כנ"ל: