# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/63/2/

וזה בחינת חטא אדם הראשון. שעקר החטא היה על־ידי בחינת רבוי האור שגורם שבירת כלים חס ושלום. ועל־כן התחלת עצת הנחש היה על־ידי־זה שבא אל חוה ואמר לה (בראשית ג, א): אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן - שרצה להטעותה על־ידי המצות של היצר הרע ושאל אותה: אם צואת השם־יתברך היה לבלי לאכל מכל עץ הגן, כי בודאי כך ראוי לכם לבלי לאכל לפי גדל עצם גדלתו ורוממותו יתברך, ואיך אפשר לכם לאכל כלל שום דבר? ומחמת שהכניס בהם ספקות כאלה שראוי היה לבלי לאכל כלל, אף־על־פי שלא פעל כל רצונו, אף־על־פי־כן פעל קצת שעל־ידי־זה השיבה חוה לו בטעות וטעתה עצמה ואמרה: מכל עץ הגן אכל נאכל ומעץ הדעת וכו', אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו וכו', והוסיפו על הצווי. ותכף שהוסיפה מעט על הצווי מיד הצליח מעשה הסמ"ך מ"ם, כי תכף על־ידי ההוספה - יצאה מן המדה ובאה לכלל בחינת רבוי אור שגורם וכו'. ועל־ידי־זה דחפה עד שנגעה בו. ועל־ידי־זה באו למה שבאו, והכל היה רק על־ידי ההוספה של הנחש ושל האשה כנ"ל. וכן עקר החטא היה גם כן זאת, כמובא, כי אדם הראשון הסתכל למעלה ממדרגתו, שזה היה עקר החטא שלו, ועל־ידי־זה בא לכל הפגמים שלו.

ועל־כן תכף בהתחלת מתן תורה הזהיר השם־יתברך את משה כמה פעמים (שמות יט, כא): רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לעלות וכו' - שזהו בחינת רבוי אור שבוער להשם־יתברך חוץ מהמדה, שהיא בחינת הריסה כנ"ל, כי השם־יתברך ידע מחמת גדל התגלות אלקות שהיה אז, בודאי יהיה תאותם חזקה מאד לעלות לה' ולהכלל בו בתשוקה גדולה עד אין־סוף, עד שיוכלו לבא לבחינת הריסה חס ושלום, בחינת רבוי אור, על־כן הזהירם מאד על זה, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן עב), שיש יצר הרע גדול כשמתחילין להתקרב להשם־יתברך, דהינו שהיצר הרע מסיתו להרס לעלות אל ה', שזהו בחינת "פן יהרסו" וכו', עין שם.

ועל־כן אף־על־פי שהיו נזהרים במצות הגבלה ולא הרסו לעלות יותר, אף־על־פי־כן מחמת שמתן תורה היה בהתגלות גדול בקולות וברקים וכו' וכו', על־ידי־זה באו אחר־כך למה שבאו ונכשלו על־ידי הערב רב בפגם העגל, כמו שפרש רש"י על פסוק (שמות לד, ג): "ואיש לא יעלה עמך" - 'הראשונות על־ידי שהיו בתשואות והומיות, שלטה בהם עין הרע, אין לך יפה מן הצניעות', הינו כנ"ל. שהלוחות הראשונות מחמת שהיה ברעש גדול ובהתגלות גדול מאד מאד, על־כן לא היה אפשר להתקים, כי היה בחינת רבוי אור. ועל־כן באו לחטא גדול על־ידי־זה ונשברו הלוחות, על־כן נתנו השניות בשתיקה, שזהו בחינת צמצום יותר, כי צריכין לזהר מאד לצמצם האור בהדרגה ובמדה כנ"ל.

וזה בחינת מעשה המשכן שנצטוו אחר מעשה העגל (תנחומא תרומה ח), כי מאחר שעקר החטא היה על־ידי בחינת רבוי אור כנ"ל, על־כן הכרחו אחר־כך לעשות המשכן וכליו שכלול 'מגונין סגיאין' (מצבעים רבים), שכל זה הוא בחינת צמצומים - לצמצם המשכת התגלות אלקותו, כי כל כלי וכלי וכל דבר של מעשה המשכן ובגדי כהנה, הכל היו בחינת צמצומים קדושים לקבל האור בהדרגה ובמדה, שזהו עקר התקון כנ"ל. ועל־כן בכל עת שנצטוו על מלאכת המשכן - נצטוו מקדם על שבת. כמו שכתוב (ויקרא יט, ל): "את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו". כי שבת היא בחינת התגלות 'אוריתא דעתיקא סתימאה' שנתגלה על־ידי תקון של הצמצום הנ"ל כנ"ל, שזהו בחינת מעשה המשכן, כנ"ל: