# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/63/5/

וזה בחינת נדרים, כי מחמת שאור ההתלהבות של איש הישראלי הוא בחינת אין־סוף, על־כן לבו כוסף לפרש עצמו ולקדש עצמו ביותר - ממצות התורה. אך באמת צריכין לצמצם האור כנ"ל ולקבל האור בהדרגה ובמדה. וכל אחד מישראל כפי האור שזוכה לקבל בכל פעם - כן צריך לצמצם ולעשות מדות וכלים לקבל האור בהדרגה ובמדה:

וזה בחינת נדרים, שהם נדבת לבו, כי צריך שיהא פיו ולבו שוין (יורה דעה, סימן רי, סעיף א) וידוע, שנדרים הם בבינה, שהיא בחינת תשובה, ובינה היא 'עלמא דאתכסיא' (העולם המכוסה), בחינת אור האין־סוף. כי שלש ראשונות הם למעלה מהזמן, למעלה מהמדות, שזהו בחינת אין־סוף, הינו כשלב איש הישראלי בוער להשם־יתברך, ורוצה לאסר אסר על נפשו יותר ממצות התורה - אי אפשר לו לאסר על עצמו עד שיוציא הנדר בפיו, שזהו בחינת צמצום האור, כי כל זמן שהנדר בלבו הוא בבחינת אין־סוף, שעדין לא נתצמצם האור לקבלו במדה, וכשמוציא הנדר שבלבו בפיו - זה בחינת צמצום האור בהדרגה ובמדה. כי עקר התגלות המדות והכלים הוא על־ידי דבור פה, שהוא בחינת כלים ומדות, ואז צריך לקים הנדר, כי הוא תורה ממש, כי הנדר הוא שעולה אל מקום הנדר שהוא נדבת לב, בחינת האור האין־סוף שבלב האדם כנ"ל. ומצמצם האור ומקבלו בהדרגה ובמדה על־ידי הדבור פה, ואז הוא מחיב לקימו כמו כל מצות התורה, כי גם כל התורה כלה היא בבחינה הנ"ל על־ידי צמצום אור האין־סוף וכו', כנ"ל:

ועל־כן האומר יאסרו כל פרות שבעולם עלי - נדרו בטל (יורה דעה, סימן רלב, סעיף ה), כי זהו בחינת אין־סוף, בחינת רבוי אור בלי שום צמצום כלל. ועל־כן נדרו בטל, כי אין הנדר מתקים אלא על־ידי צמצום האור וכו' כנ"ל, ועל־כן צריך להוציא הנדר בפיו, כנ"ל: