# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/64/15/

כי עקר היצר הרע נמשך מהשתלשלות קטרוג המלאכים שקטרגו על בריאת האדם, ואמרו להשם־יתברך: "עתיד למחטי קמך ולארגזא קמך" (זהר בראשית כה.), "מה אנוש כי תזכרנו" וכו' (תהלים ח, ה). כי אלו המלאכים שהם בחינת דרי מעלה - נדמה להם שכבר יודעים איזה ידיעה בגדלת השם־יתברך. ולפי ידיעתם את גדלת הבורא יתברך שהוא יתברך רם ונשא נורא ונשגב מאד וכו' - לא היו יכולין להבין כלל בריאת האדם, איך שיך שהשם־יתברך יקבל נחת רוח מבן אדם גשמי הזה שהוא טפה סרוחה גוש עפר וכו', ועל־כן קטרגו עליו ואמרו: "מה אנוש כי תזכרנו".

אבל השם־יתברך לא השגיח עליהם, והשיב להם: וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכו'. כי השם־יתברך ידע את גדלת עצמו יתברך, כי אין מי שידע ממנו יתברך כי אם הוא לבד יתברך ויתעלה, והשם־יתברך בעצם רוממותו יודע, שדיקא זהו עקר תענוגיו ושעשועיו יתברך כשיברא את האדם בעולם העשיה הזה, ויעבד אותו בזה העולם דיקא, ואפלו אם יחטא וירגיז לפניו יתברך, אף־על־פי־כן יודע שיש צדיקים גבוהים כאלה שידעו להמשיך גדלת רחמיו וחסדיו גם עליהם, עד שירימו ויגביהו נחת רוח לפניו גם מהם, ואז יקבל יותר ויותר תענוגים ושעשועים, כי כל מה שעולה איזה נחת רוח לפניו יתברך ממדרגה נמוכה יותר - יש לו שעשועים יותר ויותר כנ"ל, ובשביל זה ברא את העולם וכנ"ל.

ומזה הקטרוג של אלו המלאכים - משם עקר אחיזת היצר הרע, כי עקר היצר הרע נתהוה מבחינת דינים וקטרוגים כידוע, כי היצר הרע היה מלאך הקדוש והיה מהמקטרגים על בריאת האדם, ועל־ידי־זה בעצמו נתהוה הוא היצר הרע, כמובן בספרים (פרקי רבי אליעזר יב, יד). ומחמת זה מתגבר ומתגרה היצר הרע מאד מאד בכל אדם לבלי להניחו להרים את עצמו להתקרב להשם־יתברך, כי הוא מתקנא בו מאד, כי הוא רוצה שתתקים דעתו חס ושלום שהיה מן האומרים שאין ראוי לברא את האדם, כמו שמובא (איכה רבתי פתיחתא כה) שבעת שהעולם חוטאים לפניו יתברך - אזי המלאכים המקטרגים אומרים, הלא כבר אמרנו לפניך: "מה אנוש כי תזכרנו" וכו', שעתיד לחטא קמך וכו'. ולהפך - כשיש צדיקים בעולם אזי השם־יתברך מתפאר עליהם, ראו כמה נחת ושעשועים עולים לפני על־ידי בריאת האדם הזה שהייתם מקטרגים עליו וכו' (זהר תרומה קנה:).

נמצא, שעקר היצר הרע נמשך מקטרוג המלאכים הנ"ל, על־כן עקר התקון הוא על־ידי הצדיק הגדול במעלה, בחינת משה, שיודע להאיר בדרי מעלה, בחינת 'מה חמית' - להודיע להם שעדין אינם יודעים בידיעתו יתברך כלל. ועל־ידי זה בעצמו הוא יכול להאיר בדרי מטה שהם הנמוכים מאד מאד, הוא מאיר בהם בחינת "מלא כל הארץ כבודו", שעדין השם־יתברך אתם וסמוך להם מאד וכו'. כי הצדיק הגדול הזה הוא מבטל קטרוג המלאכים שמשם היצר הרע, על־ידי שמראה לכל הדרי מעלה שעדין אינם יודעים בגדלת השם־יתברך כלל, כי להם נדמה, שלפי גדלת השם־יתברך אין ראוי לו לקבל נחת רוח מאדם התחתון בפרט מהנמוכים והפגומים מאד מאד וכו'.

והצדיק הזה, בעצם נפלאות השגתו בגדלת השם־יתברך, הוא מראה להם שאדרבא זהו עקר גדלתו - מה שאין אנו יכולין להבין דרכיו כלל, כי אדרבא, במקום גדלתו שם אנו מוצאין ענותנותו (מגלה לא.), כי דיקא זהו גדלתו - לקרב רחוקים ולהגביה שפלים, והוא מראה להם שכל קטרוגם על האדם אינו כמו שהם סוברים שזהו מחמת שיודעים גדלת השם־יתברך על־כן הם מקטרגים על האדם הגשמי, מי הוא שיתרצה אליו השם־יתברך בפרט אחר חטאיו המרבים וכו', לא כן הוא, אדרבא זה שמקטרגים זהו מחמת חסרון ידיעתם מגדלת השם־יתברך, כי הוא מראה להם שעדין אינם יודעים כלל ממנו יתברך, בחינת 'מה חמית מה ידעת' וכו', כי אם הייתם יודעים מהשם־יתברך - הייתם יודעים שאדרבא זהו תענוגיו ושעשועיו דיקא, כשעולה איזה נחת רוח לפניו מהמדרגות הנמוכות ביותר כנ"ל.

וכן זה הצדיק בעצמו מראה להנמוכים במעלה, בחינת דרי מטה, שלא ישגיחו על קטרוג המלאכים - שמשם היצר הרע שלהם - הרוצים להפיל אותם בכל עת, ומחליש דעתם ומכניס בלבם כאלו אפס תקוה חס ושלום מחמת רבוי פגמיהם ועונותיהם נגד השם־יתברך. כי אדרבא, עדין השם־יתברך אתם, כי מלא כל הארץ כבודו ואין שום יאוש בעולם כלל, כי אין מי שידע גדלתו ורחמנותו עד היכן מגיע, כי הצדיק מאיר בהם ומודיע להם שרחמיו יתברך לא כלים לעולם יהיה איך שיהיה, כמו שכתוב (איכה ג, כב): "חסדי ה' כי לא תמנו" וכו', כי אדרבא, זהו עקר גדלתו וכו' כנ"ל: