# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/64/19/

ועל־כן יעקב אבינו כשהלך לישא אשה להעמיד תולדות בעולם - להשאיר השארה בעולם לנצח, להעמיד מטה שלמה, שנים עשר שבטי יה, שמהם יצאו כל ישראל לדורות עולם. ועל ידם נמשך הארת הדעת של בן ותלמיד, כי הם קבלו הדעת הקדוש של אבותם. וכלם אמרו בפה אחד קדם הסתלקות יעקב אבינו: 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים נו.). כי זה עקר הדעת המבאר בהתורה הנ"ל, להודיע אלקותו בעולם. בחינת (דברים ד, לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים" וכו', כמו שמבאר שם, עין שם (אות ד).

על־כן יעקב א בינו בעת שהלך לישא אשה להעמיד בנין זה, אז פגע במקום, דהינו במקום בית־המקדש מקום קדש קדשים, כמו שכתוב (בראשית כח, יא): ויפגע במקום וילן שם וישכב במקום ההוא, ואז השיג שם, ששם ב מקום ההוא זוכין לבחינת 'כל' הנ"ל - לקשר תחתונים ועליונים יחד. כמו שכתוב שם: ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו וכו', וייקץ יעקב משנתו ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה וכו' וזה שער השמים. כל ענין זה הכל הוא בחינת מה שמבאר בהתורה הנ"ל, דהינו בחינת התקשרות, מה שצריכין להעמיד תולדות בנים ותלמידים, להאיר הדעת האמתי בעולם - לקשר תחתונים ועליונים יחד, שזהו בחינת וזה שער השמים כנ"ל (אות יב), כי בחינה זאת זוכין על־ידי ארץ־ישראל, ששם הבית־המקדש שכלול מבן ותלמיד וכו', כנ"ל.

וכל זה נעשה על־ידי האדם התחתון דיקא, שעומד בארץ הגשמי הזאת דיקא. שזהו בחינת והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה כידוע, שזה נאמר על מדרגת האדם בעולם הזה, שכל עבודתו בבחינת סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כי האדם הגשמי הוא דיקא צריך לקשר תחתונים ועליונים יחד, ולהעלות הכל מארץ לשמים ממטה למעלה, שזה עקר עבודת האדם כידוע, וכנ"ל.

וזהו: והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו - שכל המלאכים וכל הנשמות שנקראים גם־כן "מלאכי אלקים". כי הצדיקים נקראים 'מלאכים', כמו שכתוב (תהלים קג, כ): "ברכו ה' מלאכיו" - 'אלין אנון צדיקיא' וכו' (אלו הם הצדיקים) (זהר לך לך צ.). וכלם, כל העליות והירידות שלהם, כלם דרך הסלם הזה שעומד בארץ וראשו מגיע השמים, דהינו על־ידי בחינת כל הנ"ל, שהיא בחינת ההתקשרות הנ"ל, שכל בחינת עליותם וירידתם היא כפי מה שזוכין להשלים בחינת הסלם שהוא בחינת כל - התקשרות הנ"ל. כי סלם הוא בחינת כל שמקשר עליונים ותחתונים, כי דרך בו עולין ממטה למעלה. ובזה עקר שלמות כל הצדיקים וכנ"ל. ועל־כן באמת אמר יעקב על זה - וזה שער השמים, דהינו מקום קדש הקדשים ששם עקר בחינת ההתקשרות, שזה עקר השלמות שזוכין בארץ־ישראל דיקא, ששם קדשת הבית־המקדש, וכנ"ל.

ועל־כן יעקב כשפגע במקום ההוא שכב שם לישן. ואמרו רבותינו ז"ל, ששם שכב לישן, אבל ארבע עשרה שנה ששמש בבית עבר לא שכב כי היה עוסק בתורה (בראשית רבה סח, יא). ולכאורה הדבר תמוה, כי אף־על־פי שיעקב לא ידע תחלה ששם מקום הבית־המקדש, כמו שכתוב שם: ואנכי לא ידעתי. אך אף־על־פי־כן, ולמה יצאה זאת מלפניו יתברך שיסבב סבות שיעקב אבינו ישן במקום קדוש ונורא כזה? ואם היה נעור ארבע עשרה שנה ולא שכב לישן, מכל שכן שהיה לו להיות נעור לילה הזאת שבא במקום נורא הזה?

אך על־פי התורה הנ"ל מבאר הענין, כי שם דיקא היה צריך לישן דיקא בסוד 'והיה רבי אליעזר ישן' הנאמר בהתורה הנ"ל, עין שם היטב. כי השנה היא בחינת השגת הבן, שהיא השגת הרב, בחינת משה, שהיא בחינת (ישעיה סד, ג): "עין לא ראתה", בחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע' וכו' שעל־ידי־זה דיקא זוכה הצדיק לבחינת 'כל', בחינת התקשרות הנ"ל, על־ידי שמסלק דעתו לגמרי בבחינת 'מה חמית' וכו' כנ"ל. ועל־כן היה יעקב מכרח לישן שם, כי דיקא על־ידי בחינת שנה זוכין לבחינת הקדשה ששורה שם במקום הנורא הזה, שהוא מקום הבית־המקדש, שעקר הקדשה הוא מה שזוכין שם לבחינת 'כל', בחינת התקשרות הנ"ל שזה תלוי בבחינת שנה דיקא, בחינת הסתלקות הדעת, בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע וכנ"ל.

וזהו ויירא ויאמר מה נורא וכו'. כי שם עקר היראה, כי כל התקונים הנאמרים בתורה הנ"ל כלם בבחינת יראה, כמובן שם. כי אי אפשר להאיר בבן ותלמיד כי אם על־ידי יראה, כמו שמבאר שם (אות ה). וכל עקר ההארה בבן ותלמיד - הכל להביאם ליראה, כי צריך לכלל העולמות בן בתלמיד ותלמיד בבן, עליון בתחתון ותחתון בעליון הכל בשביל היראה, וכן המלכות שמקבל הפרנסה - משם היא מקור היראה וכו', כמו שמבאר שם (אות יג). ועל־כן שם בבית־המקדש שכלול מכל הנ"ל, על־כן שם מקום היראה. ועל־כן יעקב כשהשיג ששם כלליות הקדשה שהוא קדשת הדעת - לגלות אלקותו בעולם, לקשר עליונים ותחתונים יחד, על־כן השיג תכף גדל עצם היראה שיש שם, בחינת ויירא ויאמר מה נורא, כי כל התקונים הנ"ל כלולים ביראה, בחינת (דברים י, יב): "מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה" וכו', כמובא שם זה הפסוק לענין הנ"ל, עין שם: