# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/64/27/

וזה בחינת יום הכפורים, שאז עולה המלכות למעלה מזעיר אנפין עד אמא עלאה, ונזנת שם מן קולות עליונים שהוא מזון רוחני ועליון מאד, שזהו בחינת כל הקולות שצועקין בראש השנה ויום הכפורים, שזהו בחינת החמשה ענויים, חמש תפלות ביום הכפורים, כמבאר כל זה בכונות יום הכפורים (פרי־עץ־חיים, שער יום הכפורים, פרק ג), עין שם.

כי שמעתי מפיו הקדוש ז"ל, שיחה נוראה מנוראות גדלת הבורא יתברך, ואי אפשר לבארה בכתב. אך אחר־כך בתוך שיחתו הקדושה מגדלת הבורא יתברך נכנס על־ידי־זה לדברי התחזקות - לחזק את כל אחד ואחד שנפלו מעבודתם, אפלו אם נפלו למקום שנפלו, כל אחד ואחד לפי נפילתו להיכן שנפל רחמנא לצלן, כי גדלתו יתברך שגבה מאד למעלה מהתורה ששם יכול הכל להתתקן וכו', כי תשובה למעלה מהתורה. ושאלתי אותו, אבל איך זוכין לזה. והשיב, יכולין לבא לזה, ובלבד שלא יתיאשו עצמן מן הצעקה ומתפלה ובקשה, רק לעס ק בצעקה ותפלה ותחנה וכו', ולא יתיגע לעולם עד שיבא לזה לעלות וכו' (שיחות הר"ן סימן ג).

כי עקר התשובה הוא צעקה וזעקה להשם־יתברך, כמו שכתוב (תהלים לג, יז־יח): "פני ה' בעשי רע וכו', צעקו וה' שמע". ואיתא בספרים (ראשית חכמה, שער הקדשה פרק יז), הפרוש כפשוטו, שכאשר האלו העושי רע צועקין להשם־יתברך, אזי ה' שמע ומכל צרותם הצילם. וכן אמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה יח.): 'יפה צעקה לאדם בין קדם גזר דין בין לאחר גזר דין'. וכן מבאר במקומות אין מספר עצם מעלת הצעקה להשם־יתברך תמיד אפלו אם הוא כמו שהוא. וכמבאר ביותר במזמור 'הודו' (תהלים קז) שאומרים בערב שבת - תעו במדבר וכו' ויצעקו וכו'. ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל וכו' ויצעקו וכו'. אולים מדרך פשעם וכו' ויזעקו וכו' יורדי הים וכו' יעלו שמים ירדו תהומות וכו' ויצעקו וכו'. כי כל המזמור הזה מדבר מכל הירידות ועליות העוברים על הרוצים להתקרב להשם־יתברך, כידוע, וכמבאר מזה בדברינו במקום אחר (סימן קסג). וכלליות העצה על כל מיני בלבולים ומניעות והסתות וכו', על הכל: ויצעקו אל ה' בצר להם וממצקותיהם יצילם.

כי כשאדם צועק להשם־יתברך על גדל רחוקו ממנו, אזי הוא ממשיך על עצמו בחינת קדשת יום הכפורים, שהוא בחינת תשובה, שאז המלכות נזנת מקולות וצעקות, ואזי המלכות למעלה מזעיר אנפין וכו' כנ"ל. הינו שהמלכות, שהיא בחינת אמונה, כלליות נשמות ישראל, היא עולה על־ידי הצעקה למעלה מזעיר אנפין שהוא בחינת התורה, כי היא עולה עד אמא עלאה, שהיא שרש התורה, ושם נתהפך הכל לטובה, אם יהיה חזק לבלי להתיאש עצמו מן הצעקה לעולם, יהיה איך שיהיה כנ"ל, כי שם נזנת המלכות שהיא כלליות הקדשה מקולות של צעקות לבד, שהוא מזון רוחני ועליון מאד, שהוא המזון שנזנת בו ביום הכפורים, שאז עליתה גבה מאד מאד שאז נתתקנין ונתכפרין כל החטאים. כי עקר מחילת עונות ביום הכפורים נמשך מבחינה זאת - מחמת שאז עולה המלכות למעלה מזעיר אנפין עד בינה, ונזנת מהקולות שזהו בחינת כי יום כפורים הוא (ויקרא כג, כח), "כפורים תרין" וכו', כמובן בכונות (פרי־עץ־חיים, יום הכפורים, פרק ב). והבן היטב למעשה אפלו למי שאינו מבין רמז זה הסוד בכונות, כמה יפה צעקה לאדם לעולם ולבלי להתיאש עצמו מן הצעקה כל ימי חייו, אפלו אם יעבר עליו מה: