# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/64/29/

וזה בחינת מצות ארבעה מינים, שעקר מצותן לטלן בידים דיקא, כי על־ידי־זה אנו ממשיכין עלינו קדשת הידים העליונים, שהם בחינת הרמזים שיש בים החכמה, בחינת "זה הים גדול ורחב ידים, לויתן זה" וכו'. כי על־ידי מצות ארבעה מינים אנו מנענעין ומרמזין לכל העולם, כי ה' הוא האלקים למעלה ולמטה ובארבע רוחות.

וזהו מה שפעלנו בראש השנה ויום הכפורים, בחינת (תקוני זהר יג, כט.): 'מאן נצח, מאן דאחיד מאני קרבא בידיה' (ומיהו מנצח, מי שאוחז את כלי המלחמה בידיו). כי בראש השנה היה כל עסקנו לגלות אלקותו ומלכותו בעולם כנ"ל ועקר שימשך ויתקים ידיעה הקדושה הזאת מדור לדור לעולם שזהו בחינת הארת בן ותלמיד כנ"ל.

ועל־כן מתחילין תחלת תפלת ראש השנה - 'לדור ודור המליכו לאל', כי זה העקר, שנמליך מלכותו יתברך עלינו מדור לדור לעולם. וכן מסימין סמוך לסוף הברכה: ותמלך אתה ה' וכו', ככתוב ימלך ה' וכו' לדור ודור וכו'.

ועל־כן בראש השנה הוא פקידת עקרות, כי אז נפקדו גדולי הצדקניות: שרה, רחל, חנה (ראש השנה י:). כי עקר פקידת עקרות - שיתרבו בני ישראל כדי שיודיעו אלקותו יתברך בעולם מדור לדור, כי רק זהו עקר המצוה של הולדת הבנים. וכן מה שכל הצדיקים חותרים כל כך להעמיד תולדות, הכל בשביל שיודיעו אלקותו מאב לבן מדור לדור. ומחמת שזה הענין, עקרו נעשה בראש השנה כנ"ל, על־כן אז הוא פקידת עקרות כנ"ל.

ובראש השנה היה התחלת התקון הנורא הזה, ומחמת שכל התחלות קשות (מכילתא יתרו), בפרט תקון גדול ונורא כזה, שבשביל זה נברא הכל בגין דישתמודעין ליה (זהר בא מב.), על־כן אז אי אפשר לעסק בתקון זה כי אם על־ידי גדולי הצדיקים ראשי בני ישראל האמתיים. על־כן צריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה כמנהג ישראל, כי התחלת התקון אי אפשר כי אם על־ידי גדולי הצדיקים, כי הם בחינת משה, שעסק בזה כל ימיו להמשיך הדעת הקדוש הזה בעולם, בחינת "אתה הראת לדעת" וכו'. אבל על־ידי שאנו זוכין לבא אליהם בראש השנה, על־ידי־זה הם ממשיכין בנו קדשת הדעת הזה, עד שאנו זוכין ביום הכפורים לפעל בקשת "סלח נא", כי הם מודיעין לנו גדל רחמנותו יתברך בלי שעור, ושהוא יתברך חפץ בצעקתנו ובקשתנו תמיד. ומחזקים אותנו לצעק תמיד להשם־יתברך, שזהו בחינת יום הכפורים כנ"ל. ועל־ידי־זה נתקרבים כל הרחוקים להשם־יתברך.

ועל־כן בראש השנה אז מתחילין לעסק בקולות וצעקות להשם־יתברך, בחינת (תהלים קל, א): "ממעמקים קראתיך ה'". אבל אז עקר ההתחלה הוא על־ידי מצות שמיעת קול שופר, שעל־ידי מצות קול שופר שהוא קול חזק מאד, על־ידי־זה ממשיכין על ישראל הארה בדעתם לבל יתיאשו עצמן מן הרחמים לעולם, רק יצעקו תמיד להשם־יתברך. ואנו עוסקין בקולות וצעקות בכל עשרת ימי תשובה, עד שביום הכפורים זוכה כל אחד מישראל לכלליות הקולות הקדושים שהם בחינת חמשה קולות, בחינת חמש תפלות שזוכה כל אחד מישראל להתפלל ביום הכפורים. ועל־ידי שמקבלין ביום הכפורים אלו החמשה קולות, על־ידי־זה זוכין להמשיך על עצמן קדשת אלו הקולות לעולם, דהינו שתמיד יצעקו להשם־יתברך ולא יתיאשו עצמן מן הצעקה לעולם, שעל־ידי־זה יזכו בודאי להתקרב להשם־יתברך מכל מקומות שהם. ואחר־כך בסכות זוכין לנצח המלחמה בשלמות, עד שכל אחד מישראל נוטל בידיו הארבעה מינים, שהם בחינת הרמזים שיש בים החכמה שהם בחינת ידים, וכל אחד ואחד מראה בידיו לכל באי עולם להאמין בהשם־יתברך כי הוא יתברך מושל למעלה ולמטה ובארבע רוחות. נמצא, שכל אחד מישראל עוסק בישוב העולם, דהינו להודיע לאחרים גדלתו וממשלתו יתברך, שזהו בחינת הארת בן ותלמיד כנ"ל.

נמצא, שבראש השנה היה התוקע אחד וכל העם שומעים, זה רמז, שאז מתחיל הצדיק הדור להמשיך תקון הקולות וממנו מקבלין הכל. ובשביל זה צריכין לנסע אז לצדיקים, כי צריכין לקבל תקון הקולות ממנו דיקא, כי ההתחלה צריכה להיות מהצדיק דיקא כנ"ל. ואחר־כך עוסקין בתקון זה, עד שביום הכפורים זוכה כל אחד לשלמות כל הקולות, שהם בחינת חמש תפלות חמשה קולות כנ"ל. ועל־ידי־זה נתתקנין הכל, עד שזוכה כל אחד להאיר בחבריו ולהעמיד בנים ותלמידים שזה עקר התקון, כמבאר בהתורה הנ"ל, שזהו בחינת מצות נטילת ארבעה מינים בידיו, שהיא בחינת מה שכל אחד מרמז בידיו לכל באי עולם כי ה' הוא האלקים כנ"ל. ועל־כן מסימין אחר ההקפות בארבעה מינים "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד" וכנ"ל. נמצא, שבסכות מוסיפין שמגלין על־ידי הארבעה מינים שזכינו לתקון נפלא עד שגם אנחנו בני ישראל הפשוטים כל אחד ואחד יכול ללמד גם לאחרים, להמשיך הארת הדעת האמת הנ"ל גם לאחרים לבנים ותלמידים, שזהו בחינת מצות ארבעה מינים, כנ"ל: