# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/64/31/

וזהו בחינת שמחת תורה, שמסימין התורה ומתחילין אותה מחדש, זה בחינת כלליות בן ותלמיד, כי סיום התורה זה בחינת הארת התלמיד, בחינת (ישעיה ו, ג): "מלא כל הארץ כבודו", זהו בחינת (דברים לד, ט): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" וכו'. כי השגת יהושע הוא בחינת "מלא כל הארץ כבודו", כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל (אות יג). וזה בחינת (שם לד, יא-יב): לכל האתת והמופתים וכו' ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. שגלה אלקותו יתברך לעיני כל ישראל, שזהו בחינת "מלא כל הארץ כבודו", בחינת השגת התלמיד. ואחר־כך מתחילין מיד בראשית. זה בחינת השגת הבן, בחינת 'מה' וכו', כי 'בראשית - מאמר סתום' (לקוטי תנינא סימן יב), בחינת קדם הבריאה, שזהו בחינת השגת הבן, בחינת מה, כי קדם הבריאה אי אפשר להשיג, רק אחר־כך כשברא את העולם נכללין שני ההשגות יחד על־ידי הצדיקים האמתיים, שזהו בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (בראשית א, א), כי העקר הוא השגת הרב שהוא בחינת 'מה', בחינת ' בראשית', ומשם נמשך השגת הבן והתלמיד שהם בחינת בריאת שמים וארץ, שזהו בחינת "כי כל בשמים ובארץ". כי צריכין שיהיו נכללין שניהם יחד בן ותלמיד, שזהו בחינת כלליות העולמות; דרי מעלה ודרי מטה שצריך לכללם יחד שזה עקר התקון כנ"ל:

ועל־כן קורין בשמחת תורה (דברים לד, ה-ט): וימת שם משה וכו', ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו'. כי זה עקר התקון של בחינת הארת בן ותלמיד, שאפלו כשמסתלק הצדיק בחינת משה למקום שמסתלק, אף־על־פי־כן עקר שלמותו שיאיר בדרי מטה גם־כן, שבשביל זה הוא צריך להשאיר אחריו ברכה בן ותלמיד וכו', כמבאר כל זה בהתורה הנ"ל. שכל זה הוא בחינת וימת שם משה ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו'. ועל־כן קורין זאת בשמחת תורה, שאז הוא גמר התקון שהתחלנו בראש השנה, כידוע בכונות (פרי־עץ־חיים, ראש השנה ב). כי זה עקר התקון שמתחיל בראש השנה ונגמר בשמיני עצרת ושמחת תורה, להמשיך הארת בן ותלמיד, שגם לאחר הסתלקות הצדיק בחינת משה - יהיה נשאר דעתו לדורות, להודיע מדור לדור דעתו הקדוש שהשאיר בעולם, להודיעם כי ה' הוא האלקים, ולרחם עליהם להוציאם מעונות ולקרבם כלם להשם־יתברך באמת לעולמי עד ולנצח נצחים אמן, ואמן:

[שיך לעיל לאות כט]