# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/64/33/

ועל־כן כלב שהיה בהפך מהמרגלים ולא היה חפץ להיות נסת אחריהם, על־כן הלך מהם ונשתטח על קברי אבות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה לד:). כי המרגלים פגמו בבחינת הארת בן ותלמיד שהוא בחינת ארץ־ישראל כנ"ל (אותיות יב־יח) באריכות. ויהושע נמלט מהם בזכות וכח משה רבו, שהיה משרת אותו באמת ולא מש מתוך אהלו, על־ידי־זה זכה שברכו משה: יה יושיעך מעצת המרגלים (סוטה שם), ועל־ידי־זה נצל מהם, כי הם פגמו באמונה כנ"ל. ועקר הפגם שלהם היה באמונת חכמים, שלא האמינו במעלת ההתקרבות לצדיקים אמתיים, שזה עקר קיום ישוב העולם, כי הצדיקים אמתיים בחינת משה ממשיכין הארת דעתם הקדוש לבניהם ותלמידיהם, להודיע כי ה' הוא האלקים, שזהו עקר בחינת הארת בן ותלמיד, עקר ישוב העולם וכו' כנ"ל, שכל זה זוכין בשלמות על־ידי ארץ־ישראל כנ"ל, והמרגלים פגמו בכל זה כנ"ל. אבל יהושע שזכה להתקרב בשלמות למשה רבנו, וזכה לקבל הארת דעתו הקדושה להאיר בנו לדורי דורות, כמו שאמרו (אבות א, א): 'משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים' וכו', עד היום הזה. על־כן באמת נצל מעצת המרגלים בזכות משה רבו שברכו כנ"ל.

וכלב ראה שלא ברכו משה, והיה מתירא שלא יהיה נסת אחריהם חס ושלום, על־כן הלך ונשתטח על קברי אבות, שזהו גם־כן ההפך מעצת המרגלים, שאינם מאמינים בכח הצדיקים שיכולין להשאיר דעתן הקדוש אפלו לאחר הסתלקותן לדורי דורות כנ"ל. אבל כלב "רוח אחרת היתה עמו וימלא אחרי ה'" (במדבר יד, כד), כי האמין בגדל כח הצדיקים אפלו לאחר הסתלקותם, ועל־כן הלך ונשתטח על קברי אבות והתפלל עליהם שלא יהיה נלכד עמהם. ובזה הראה האמת, שהוא שלא כדעתם הרעה. כי אדרבא, הצדיקים יש להם כח בחייהם ולאחר הסתלקותם להוציא את האדם מעונות, כי דעתיהן הקדוש נשאר קים לעד ולעולמי עולמים.

וזה שנוהגין גם עד היום לילך על קברי צדיקים, בפרט בערב ראש השנה, כי בראש השנה צריכין להמשיך הארת בן ותלמיד כנ"ל. על־כן משתטחין מקדם על קברי הצדיקים, כדי להמשיך מהם הארת דעתם הקדוש כדי לזכות להנצל מעונות, לידע כי ה' הוא האלקים שזהו עקר בחינת ראש השנה ויום הכפורים וכו', כנ"ל: