# לו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/64/36/

רמזים מהמעשה של השבעה בעטלירש (ספורי מעשיות מעשה יג), מהמעשה של יום הרביעי, התפאר שאינו מניח שום הבל פה לתוך זה העולם, ועל־כן נדמה שצוארו עקם, אבל באמת יכול לעשות כל מיני קולות שבעולם וכו', ויש לו הסכמה וכו'. וספר מעשה משתי המדינות שרחוקים זה מזה אלף פרסאות ובלילה אינם יכולים לישן וכו', והוא יודע מהיכן נמשך זאת, כי יש שני צפרים שהם זוג אחד בעולם ונאבדה הנקבה, והוא הולך ומחפש אותה והיא מחפשת אותו וכו'. והוא התפאר שיכול הוא לתקן זאת, כי הוא יכול לעשות ולכון כל הקולות שבעולם, גם יכול להשליך קולות וכו', אך מי יאמין זאת וכו':

וענין מעשה זו יש לרמזה שהיא בחינת ראש השנה, בחינת קולות והבלים של השופר הקדוש. כי השופר הוא בחינת עלמא דאתי (זהר פנחס רלב.), כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, שופר), שהוא בחינת בינה, שהיא עלמא דאתי, בחינת (ישעיה כז, יג): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול". כי צריכין לעקם צוארו מהבלים דהאי עלמא שפלה, ולהמשיך כל ההבלים לתוך השופר, שהוא בחינת עולם הבא, שלא יניח אפלו שום הבל פה לתוך זה העולם. רק כל הבל והבל וכל נשימה ונשימה שיוצא מפיו הכל יהיה נכנס לתוך השופר שהוא בחינת עלמא דאתי - שכל הבליו ונשימותיו יהיה רק אל התכלית מקשרים וכלולים בעולם הבא. וזה בחינת הבלים של קהלת, בחינת (קהלת א, ב): "הבל הבלים וכו', עין בתקונים (תקון סט, קג:). והעקר למעשה, שלא יכניס שום הבל לתוך זה העולם, רק יפרש מהבלי העולם הזה לגמרי, רק כל הבליו יהיה הכל תורה ותפלה מקשרים לעולם הבא, כנ"ל:

וזה צריכים בראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, כי זה עקר התשובה - להניח הבלי עולם הזה, ולקשר כל הבלים לעולם הבא שהוא בחינת שופר כנ"ל. ועל־ידי מצות תקיעת שופר אנו ממשיכין על עצמנו כח מצדיקי אמת שזכו לזה ובכחם נזכה אנחנו גם־כן לזה.

וזה הצדיק שזכה לזה הוא מתפאר שיכול להשליך קולות. וענין השלכת קולות האיר ה' עיני, ומצאתי שנמצא במקרא בענין נבואה, בענין נבואת שמואל, עין בפרוש רש"י שם על פסוק (שמואל־א ג, ד): "ויקרא ה'" - 'זהו שאמר הכתוב (איוב לז, ה): "ירעם אל בקולו נפלאות", עלי היה כהן שומר מבפנים ושמואל היה לוי ושוכב מבחוץ, וקפץ הקול דרך עלי לשמואל', וזהו בחינת השלכת קולות ממעלה למטה. וזה הצדיק הנ"ל שהיה לו צואר עקם זכה לזה ממטה למעלה, שהיה יודע להשליך קולות לחבר השני צפרים. כי באמת הנבואה נמשכת מבחינת שני הצפרים הנ"ל, שהם מרמזים בשרשם על יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, אשר בגלות הם נתעים זה מזה, כידוע, בבחינת (משלי כז, ח): "כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו", שזה סוד קן צפור, וכמבאר בתקונים בכמה מקומות לאין מספר (תקוני זהר תקון ו, כא:). כי אלו השני צפרים הם בחינת שני הכרובים שהיו סוככים בכנפיהם על הארון, אשר משם נמשך הרוח נבואה להנביאים, כמו שכתוב (במדבר ז, פט): "וישמע את הקול מבין שני הכרבים" וכו'. אשר בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הם פנים אל פנים ולהפך - להפך (בבא בתרא צט.). וכמו שאיתא בזהר חדש (מגלת איכה): "ומהאי יומא לא אשתאר רק חד" וכו' (ומאותו היום לא נשאר רק אחד).

ועל־כן זה הצדיק שיודע להשליך קולות - בודאי זכה להקול הנמשך משני הצפרים, שמשם עקר שרש כל הקולות, ומשם עקר בחינת השלכת קולות, בחינת "ירעם אל בקולו נפלאות" - חסד וגבורה הנ"ל. על־כן מאחר שזכה לזה הקול של שני הצפרים, על־כן הוא יכול לחברם.

וזה בחינת שופר כנ"ל, כי שופר הוא בחינת רוח נבואה הנמשך מהצפרים הנ"ל, בבחינת "כשפר הרם קולך" הנאמר בישעיה הנביא (ישעיה נח, א). וכן מתן תורה, שאז היה עקר התגלות הנבואה היה בקול שופר, כמו שכתוב (שמות יט, יט): "וקל שפר חזק מאד, משה ידבר והאלקים יעננו בקול". ועל־כן על־ידי קול שופר ממשיכין קול נבואה, שהוא בחינת קול המחבר שני הצפרים שמשם שרש הנבואה, ועל־ידי־זה זוכין לחבר וליחד שני הצפרים הנ"ל, שהם בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה. שזה עקר סוד כונות השופר - לנסר המלכות וליחדה עם זעיר אנפין כידוע (פרי־עץ־חיים, שופר), שהם בחינת שרש הצפרים הנ"ל כידוע (זהר אחרי נט:), וכנ"ל.

ועל־כן שופר מקבץ נדחים מהגלות, כמו שכתוב (ישעיה כז, יג): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים" וכו'. כי עקר קבוץ גליות ועקר הגאלה הכל תלוי בחבור שני הצפרים הנ"ל, שעליהם נאמר (משלי כז, ח): "כצפור נודדת מן קנה" וכו' כידוע, ועל־ידי שופר נתתקן זאת שזה עקר הגאלה בחינת קבוץ גליות: