# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/64/5/

וזה בחינת מה שאומרים 'כל נדרי' ביום הכפורים תכף בכניסתו, כי זה עקר בחינת יום הכפורים בבחינת נדרים ושבועות, כי מבאר היטב בהתורה הנ"ל, שכל ענין הנ"ל להאיר הדעת בישראל להוציאם מעונות זה בחינת יום הכפורים, כי יום הכפורים הוא סליחת עונות, שאז מוציאין ישראל מהמשאוי של עונות, כי אז הוא בחינת הארת המקיפים הנ"ל, שהם בחינת שפע הכתר, בחינת שעשוע עולם הבא, בחינת יום כפורים, שכל זה הוא בחינת יום הכפורים.

ועל־כן אז ביום הכפורים נכנס הכהן הגדול לבית המקדש לפני ולפנים, לתכלית קדשה העליונה של הבית־המקדש, ששם עומד הארון עם הלוחות, כי הוא ממשיך משם הארת התורה, דהינו הארת הדעת של משה רבנו עליו השלום. כי הבית־המקדש כלול מכל הבחינות המבארים בהתורה הנ"ל, כמבאר שם. ועקר תכלית הקדשה של הבית־המקדש הוא לפני ולפנים, ששם הלוחות שהם עקר התורה, דהינו הארת הדעת של משה, בחינת "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים", בחינת "אנכי ה' אלקיך" הנאמר בהלוחות.

נמצא, שעקר הארת הדעת הנ"ל להוציא ישראל מעונות הוא ביום הכפורים, ועל־כן אומרים בכניסת יום הכפורים: כל נדרי וכו'. כי נדרים ושבועות הם בבחינת מקיפים ובחינת כל הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר הארת הדעת הנ"ל כנ"ל. וזה שבסוף יום הכפורים דהינו אחר נעילה אומרים 'שמע ישראל' וכו' ו 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' ו 'ה' הוא האלהים' כמה פעמים, כי דיקא אז ביום הכפורים נמשך הארת הדעת הקדוש הזה עלינו, לדעת כי 'ה' הוא האלהים', בחינת 'אתה הראת לדעת' וכו', וכנ"ל: