# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/64/7/

ועקר התרת הנדרים הוא על־ידי החרטה, כי שם בבחינת נדרים, שם עקר החרטה שהיא בחינת תשובה, כי הנדרים הם בבחינת תשובה, בחינת יום הכפורים, בחינת מקיפים הנ"ל, ששם עקר החרטה, כי עקר התשובה הוא חרטה. ועל־כן עוסקין ביום הכפורים בהתרת נדרים, כמו שאומרים: בכלהון אחרטנא בהון וכו'. כי על־ידי התרת נדרים, על־ידי החרטה, מזה יכולין להבין עצם חסדי ה' עד אין־סוף ותכלית ואין שום יאוש בעולם כלל. כי הנדרים שאדם נודר ואוסר על עצמו איזה דבר, זהו בחינה גבה מאד, שעולה למקום הנדר שהוא בחינת מקיפים הנ"ל, שעל־ידי־זה יכול לעשות לעצמו מדבר חל תורה כנ"ל, מחמת שהנדרים בחינת מקיפים הנ"ל הם בחינת שרש התורה, בחינת תשובה, בחינת יום הכפורים כנ"ל. ואף־על־פי שהנדרים הם בחינה גבה כל כך, אף־על־פי־כן יכולים להתיר הנדר על־ידי חרטה שמתחרטים לפני החכם, כי שם בבחינת המקיפים, בחינת תשובה, שם הוא בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. ושם החסד עד אין־סוף ויכולין להתחרט ולעשות תשובה לעולם, יהיה איך שיהיה.

כי באמת תשובה היא דבר נפלא, והיא למעלה מהתורה, שהיא בחינת דעת, כי על־פי הדעת והשכל אין מועיל תשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי מכות, פרק ד', הלכה ו'): 'שאלו לחכמה' וכו', וכמובא בספרים, שכפי חיוב הדעת לא היה מועיל תשובה, רק השם־יתברך מצד רחמנותו וחסדו הגדול והנפלא מקבל השבים לפניו על־ידי בחינת תשובה, שהיא בבחינת המקיפים הנ"ל, שהם למעלה מהדעת, בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע. נמצא, שעקר התשובה היא למעלה מהדעת. ועל־כן כח התשובה אינו נפסק לעולם בשום אפן, ואפלו מי שמתחיל לשוב ונופל חס ושלום מזה. ואפלו אם מתחיל כל פעם ובכל פעם נופל למה שנופל, רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן הוא צריך להתחזק להתחיל בכל פעם מחדש, כי כח התשובה אינו נפסק לעולם, כי שם החסד עד אין־סוף.

וזה אנו רואים על־ידי התרת נדרים, שיכולים לבטל הנדר על־ידי חרטה שהיא בחינת תשובה, בכח החכם, אף־על־פי שהנדר בעצמו בחינת תשובה כנ"ל, אף־על־פי־כן יש בחינה גבה יותר ששם מתבטל הנדר על־ידי החרטה. כמו כן בכל עבודת השם־יתברך בכל אדם ובכל דרגא ובכל זמן יש דרכים נפלאים וחסדים גדולים ונוראים אצל השם־יתברך, גבה מעל גבה, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. ואף־על־פי שהשם־יתברך עשה עמו חסד והרימו מאשפות והשיבו אליו, והוא לא חס על עצמו ופגם גם בהחסד הנפלא הזה כל פעם, אף־על־פי־כן יש חסד למעלה מחסד עד אין־סוף, באפן שיכול להתקרב להשם־יתברך תמיד בכל מקום שהוא. וכמובן ומבאר בהתורה הנ"ל, שהצדיק מחיה אפלו כל הנופלים מאד - הוא מחיה אותם תמיד בלי גבול, עד שסוף כל סוף ישובו כלם להשם־יתברך כל מי שיחזיק בו: