# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/65/5/

אבל יש שמעוררין מהשנה על־ידי ספורי מעשיות שהם בחינת "בקרב שנים", בחינת שבעים שנים, 'שבעים פנים לתורה' וכו'. אבל יש שנפלו מכל השבעים פנים שצריכין לעוררם בספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהם בחינת שרש של כל השבעים פנים לתורה הנמשכין מהם וכו'. וכל הגאלות שהם בחינת התעוררות השנה, כלם היה העקר על־ידי בחינת ספורי מעשיות של "בקרב שנים". ומחמת זה היה אחריהם חרבן, כי אף־על־פי שהצדיקים שעסקו בגאלה, ובפרט משה רבנו שכולל כל הגאלות שכלם על ידו, בודאי ידעו גם בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, אבל עדין לא הגיע העת לעסק בזה בשלמות אז בשעת יציאת מצרים כדי שתהיה גאלה שלמה שאין אחריה גלות, כי אז עדין היה קדם מתן תורה, שעדין לא התחיל להתגלות שום פנים מהתורה והיתה עדין כל התורה בהסתר ובהעלם גדול, על־כן לא היה באפשר להמשיך ולהאיר מיד ספורי מעשיות הגבוהים של שנים קדמוניות הנ"ל. על־כן היתה עקר הגאלה על־ידי בחינת ספורי מעשיות של "בקרב שנים", שהם בחינת 'שבעים פנים לתורה'.

ואחר־כך כשיצאו מהגלות, זכו על־ידי־זה לקבל את התורה בשבועות. ואז נתגלו בחינת ה'שבעים פנים לתורה', כמו שכתוב (דברים ה, ד): "פנים בפנים דבר ה' עמכם", שזהו עקר שלמות התעוררות השנה, כי בשעת הגלות שהוא בחינת שנה - אי אפשר לעורר על־ידי התגלות התורה בעצמה, וצריך להלביש התורה בספורי מעשיות, ועל־ידי־זה דיקא מעוררין מהשנה ומוציאין מהגלות. ואחר־כך כשיוצאין מהגלות מבחינת שנה, אז מגלין התורה שהיתה מלבשת בהספורי מעשיות, שזהו בחינת מתן תורה אחר יציאת מצרים, אחר שספר כל המעשיות הקדושים מבראשית עד מתן תורה וכנ"ל. אבל עקר כל המעשיות והתגלות התורה על ידם היה העקר מבחינת בקרב שנים הנ"ל. אף־על־פי שנעלם ומרמז בהם גם ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם שרש הכל שרש כל השבעים פנים כנ"ל, אף־על־פי־כן עקר הגאלה והתעוררות השנה היה על־ידי בחינת בקרב שנים הנ"ל. כי קדם מתן תורה אי אפשר להתחיל מספורי מעשיות של שנים קדמוניות הנ"ל.

ועל־כן היה אחר־כך כמה גליות, עד שבאנו לגלות הארך המר הזה, ועקר הגלות נמשך על־ידי הנפשות שנפלו על־ידי תאוותיהם לבחינת שנה גדולה, שנפלו מכל השבעים פנים לתורה, שאי אפשר לעוררם כי אם על־ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות. ובשביל זה מאן משה בשליחותו, ואמר (שמות ד, יג): "שלח נא ביד תשלח", כי ידע שאי אפשר לגמר הגאלה בשלמות אז.

וזה בחינת (שמות ג, יד): "אהיה אשר אהיה" - "אהיה דא אנא זמין למהוי", זה בחינת ספורי מעשיות הנ"ל, שבהם מלבש ונעלם התורה. ועל־כן הוא בחינת אהיה, שהוא בחינת העלם ועבור, כמובא בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים, שער התפלין, פרק א), כי שם עדין לא נתגלה התורה שהוא שמא דקדשא בריך הוא, בחינת שם הויה ברוך הוא, רק הוא עדין בבחינת 'אהיה - אנא זמין למהוי', שעתיד להתגלות כשיתגלו סתרי התורה המלבשים בספורי מעשיות הכתובים בתורה ובכל דברי רבותינו ז"ל.

וזהו שתי פעמים 'אהיה', בחינת 'אהיה אשר אהיה', הינו שתי בחינות ספורי מעשיות הנ"ל. כי אהיה אחד זה בחינת ספורי מעשיות של "בקרב שנים", ואהיה שני זה בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שעל־ידי־זה תהיה הגאלה השלמה שאנו מצפין אליה. וזהו 'אהיה עמהם בצרה זו, אשר אהיה עמהם בשעבוד מלכיות לגאלם משם' (ברכות ט:). כי עקר הקיום בגלות זה, ועקר התקוה לצאת מהגלות הוא על־ידי בחינות ספורי מעשיות הגבוהים הנ"ל, שהם בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות וכנ"ל: