# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/765/65/6/

וזה בחינת מצות ספור יציאת מצרים, בחינת 'כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח' (הגדה של פסח). כי עקר הספור הוא להזכיר נפלאות ה' וחסדיו העצומים שהוציאנו ממצרים באותות נוראות, שעל־ידי־זה אנו מקוים ומחכים שגם עתה יעשה עמנו נפלאות ויוציאנו מגלות הארך הזה, בבחינת (מיכה ז, טו): "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", וכמובא מזה (פרי־עץ־חיים, שער חג המצות, פרק ז). כי על־ידי רבוי הספור מיציאת מצרים, שהוא בחינת התגלות התורה על־ידי ספורי מעשיות של בקרב שנים, על־ידי־זה יכולים להמשיך עלינו הארה מבחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות הנ"ל.

כי מבאר שם בהתורה הנ"ל, שאי אפשר לעורר מהשנה כי אם כשמתעוררין תחלה מעצמו, כי צריך שיהיה אתערותא דלתתא וכו', ועקר אריכת הגלות הוא רק מחמת זה, כי בודאי הצדיקי אמת שבכל דור היה להם כח לעוררנו משנתנו ולהוציאנו מהגלות בעצם כחם הנפלא. אך עקר המניעות היא מצדנו, מחמת שאין אנו מתעוררים כראוי כלל, שעל־ידי־זה אי אפשר להצדיקים לעוררנו הם בעצמם, בבחינת (שיר השירים ב, ז): "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", כמובא (שבחי האר"י). ובענין זה יש נפלאות גדולות ונוראות נפלאות תמים דעים.

וזה כל ענין הנסיעה לצדיקים - בשביל האמת, כדי להתקרב להשם־יתברך. והכל כפי כונת הלב באמת, כי השם־יתברך יודע האמת מה כונתו בנסיעתו אם בשביל ממון וכבוד ונצחון וכיוצא, אם בשביל האמת להשם־יתברך, כדי שיתעורר משנתו העצומה ולשוב להשם־יתברך. ומי שמכון בשביל האמת - זהו בחינת אתערותא דלתתא, ואזי אף־על־פי שההתעוררות בקטנות מאד וקשה לו להתעורר משנתו על־ידי התעוררות קטן כזה, אף־על־פי־כן השם־יתברך מרחם עליו ומקרבו לצדיק אמת כזה, שיש לו כח לעוררו על־ידי ספורי מעשיות הגבוהים הנ"ל, וכמבאר שם מזה בהתורה הנ"ל.

ועל־כן לא היה אפשר בעת יציאת מצרים לעוררם על־ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, כי אז היה קדם מתן תורה לגמרי ולא היה אתערותא דלתתא. רק השם־יתברך ברחמיו ונפלאותיו סבב, שיהיה להם איזה התעוררות מעט על־ידי המצות שמסר להם - דם פסח ודם מילה. ועל־ידי־זה היו יכולין לעוררם ולגאלם, כמו שאמרו: "היה רבי מתיא בן חרש אומר" וכו', כמובא בפרוש רש"י (שמות יב, ו, מהמכילתא):

כי בענין האתערותא דלתתא הוא נפלאות חסדיו, כי באמת הכל מאתו יתברך אף־על־פי־כן לפטר בלא כלום אי אפשר, ובהכרח שיהיה איזה התעוררות מלמטה וכנ"ל. ועל־כן אז קדם מתן תורה לא היה מספיק ההתעוררות שלמטה, כי אם לעוררם על־ידי ספורי מעשיות "בקרב שנים", וגם זה היה בחסד נפלא, כי לא היו כדאי להגאל, כמובא. אבל עכשו שכבר זכינו לקבלת התורה וכל ישראל אפלו פושעי ישראל מקימין כמה מצות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין יט.), על־כן יש כח בהצדיקים לעסק עמנו לעוררנו בספורי מעשיות של שנים קדמוניות הנ"ל.

וזה בחינת מצות ספור יציאת מצרים - שעל־ידי־זה אנו ממשיכין עלינו חסדיו המרבים שנזכה שיעוררנו עתה בספורי מעשיות הגבוהים הנ"ל. כי אנו מספרין ביציאת מצרים וזוכרין חסדיו שעשה עמנו והוציאנו ממצרים על־ידי התעוררות מעט דמעט כנ"ל. כן יגדיל חסדו עמנו עתה שיהיו נחשבים מעט המצות שאנו מקימין עתה להתעוררות מלמטה, ועל־ידי־זה יעוררנו משנתנו על־ידי ספורי מעשיות השניים הגבוהים הנ"ל.

וזה 'כל המרבה לספר ביציאת מצרים', שירבה לספר עד שיבא על ידם לעורר רחמי השם־יתברך, שיאיר עלינו התעוררות מספורי מעשיות הגבוהים הנ"ל שהם מלבשים ונעלמים בספור יציאת מצרים בהעלם גדול, כי באמת הם שרש הכל כנ"ל, עד שיזכה על־ידי־זה להרגיש נפלאות ה' וחסדיו עתה גם עתה שעוסק לעוררנו משנתנו על־ידי ספורי מעשיות הגבוהים של שנים קדמוניות - 'הרי זה משבח', ואיתא בכתבים (עין פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק ג): הרי זה משבח בחסדים. 'בחסדים' ודאי, בחינת "ורב חסד", שהם בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהם בחינת "ורב חסד", שעל־ידי־זה יש תקוה לכל, וכנ"ל: