# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/61/

שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים וכו' (ויקרא יט, כג־כד):

על פי מה שמבאר רבנו נרו יאיר (בסימן יט), שרע הכולל דהינו רע לגמרי הם לשונות השבעים עממין, ולשון תרגום הוא בחינת נגה, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע שהוא ממצע בין טוב לרע וכו':

והנה רע הכולל דהינו רע לגמרי - הם בחינת השלש קלפות הטמאות, והם בחינת שלש שני ערלה, ועל־כן נקראים בשם ערלה, דהינו בחינת פגם הברית, שהוא נקרא 'ערל', כי הרע הכולל הוא פגם הברית, כמבאר שם.

ועל־כן השנה הרביעית מצוים להעלות הפרות לירושלים לאכלם שם דיקא. כי עקר תקון אכילת ישראל הוא על־ידי שלמות לשון הקדש, כמו שמבאר שם, שכשזוכה לשלמות לשון הקדש אזי יכול לאכל כתקונו וכו' עין שם, ועל־כן שלש שני ערלה אסור לאכל הפרות לגמרי, כי הם בחינת רע הכולל, שהם בחינת לשונות העמים, הפך לשון הקדש, אבל השנה הרביעית שהיא נגד הקלפה הרביעית, שהיא נגה, שהוא מערב טוב ורע, בחינת תרגום, אזי יש תקון להפרות על־ידי שמעלין לירושלים עיר הקדש, שהיא בחינת שלמות לשון הקדש. כי ירושלים היא בחינת מלכות (סימן לה), כמו שכתוב (ישעיה כד, כג): "מלך ה' בירושלים", ומלכות פה (תקוני זהר יז.), הינו בחינת הדבור של לשון הקדש, ועל־כן מעלין פרות רבעי לירושלים, כדי שיהיה נכלל בחינת התרגום בלשון הקדש, דהינו הפרות של שנה הרביעית, שהם בחינת תרגום כנ"ל, הם עולין ונכללין בירושלים עיר הקדש, שהיא בחינת שלמות לשון הקדש כנ"ל.

וזהו בחינת ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך שפרש רבנו נרו יאיר (שם), על תקון הסעדה על־ידי שלמות לשון הקדש, עין שם. וזהו ומציון - מציון דיקא, כי על־ידי ציון וירושלים הוא תקון הסעדה, כי הם בחינת שלמות לשון הקדש כנ"ל.

אבל כשאין מעלין אותן לירושלים - אסור לאכלם, כי יוכל להתגבר הרע הנ"ל, שהם בחינת שלש שני ערלה, ויונק מן הקדשה על־ידי הפרות רבעי, שהם בבחינת תרגום כנ"ל. כי עקר יניקת הרע הנ"ל מן הקדשה הוא על־ידי לשון תרגום כמבאר שם, עין שם, על־כן אסור לאכלו כך, רק להעלותו לירושלים כנ"ל. ואזי על־ידי קדשת ירושלים נכנע הרע שבהם, דהינו בחינת הרע שבתרגום, והטוב עולה ונכלל בלשון הקדש כמו שמבאר שם. וזהו בחינת (ויקרא יט, כד): ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים לה', 'קדש' - דיקא, שיהיה הפרות נכללין בקדש דהינו שלמות לשון הקדש כנ"ל. וזהו קדש הלולים - הינו בחינת לשון הקדש, שהיא הלולים לה':

ואם אינו יכול להעלות הפרות - אזי מחללים על הכסף (יורה דעה, סימן קצג, סעיף ו), כי איתא בדברי רבנו נרו יאיר (בסימן סח), שכל הנפשות שרשם בעשירות, ועל־כן הכל תאבין אל הממון, עין שם. ועל־כן על־ידי הממון קונין כל הדברים שבעולם, והממון חשוב מן הכל, כמו שכתוב (קהלת י, יט): "והכסף יענה את הכל", כי כל הדברים יש בהם נפשות, כידוע, וכל הנפשות תאבין אל הממון שהוא שרשם כנ"ל. ועל־כן תכף כשרואין הממון - נכספין אליו ותאבין לו, ועל־כן על־ידי הממון קונין תכף כל הדברים שבעולם בלי שום טרח, כי הכל נכספין אל הממון כנ"ל. ועל־כן יכולין לחלל פרות רבעי ומעשר שני על הכסף, כי הכסף שהוא שרש הנפשות - יש לו כח לחלל ולהחליף עליו הפרות, דהינו שיוצאין מהם הנפשות והחיות שבהם ונכלל בהכסף, מאחר שהוא שרש הנפשות כנ"ל, ונעשה הוא תמורת הפרות ממש. ועל־כן צריך לחלל על המעות דיקא, דהינו מטבע שיש בו צורה, וכמובן שם בדברי רבנו נרו יאיר (סימן כג), שעקר הממון הם המטבעות שהם קונין כל דבר והם שרשי הנפשות, כנ"ל: