# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/63/1/

וזה בחינת שלש שני ערלה. כי הם כנגד ה'תלת מחין', שהם שלש מחצות פרוסות בפני תאות נאוף. כי מבאר שם, ש יש מזונא דגופא ומזונא דנשמתא (יש מזון הגוף ויש מזון הנשמה). ועל־ידי מזונא דגופא - נחלש מזונא דנשמתא. וכן להפך, על־ידי שמכניעין מזונא דגופא - מתגבר מזונא דנשמתא, שהוא בחינת ריח, ולהמשיך מזונא דנשמתא הוא על־ידי "הקול המשקה את הגן", שעל ידו גדלים כל הריחות שהם בחינת יראה, בבחינת (בראשית ג, י): "את קלך שמעתי בגן ואירא" וכו'. ועל־ידי־זה הקול דיקא יכולים להוכיח, כי אי אפשר להוכיח את ישראל כי אם מי שיכול להוכיח בבחינת התוכחה של משה, שעל־ידי תוכחתו אותם על עונותם, על־ידי זה הוסיף ונתן בהם ריח טוב, בבחינת (שיר השירים א, יב): "נרדי נתן ריחו" וכו', ועל־ידי הקול הנ"ל זוכה לעורר כל הריחות טובות שהם מזונא דנשמתא, ועל־ידי־זה דיקא הוא יכול להוכיחם וכו', עין שם.

ולבא לזה הקול - הוא על־ידי התפלה של הבעל כח שמתפלל 'תפלה־בבחינת־דין' וכו' עין שם כל זה היטב, שעל־ידי־זה הוא מוציא כל החיות והדעת מן הקלפה, כל מה שבלעה מן הקדשה בבחינת (איוב כ, טו): "חיל בלע ויקאנו", ואף גם הוא מוציא עצמות חיותה ממש. וזהו בחינת גרים וכו', ועל־ידי־זה נתגדל כבוד ה' וכו' וכו'. ועל־ידי־זה זוכין לקול הנ"ל, שהוא מזונא דנשמתא וכו', וזה בחינת מלחמת עוג מלך הבשן, כמבאר שם בסוף המאמר, שכל ענין הנאמר במאמר הנ"ל - הוא בחינת מלחמת עוג וכו', עין שם: