# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/63/15/

ועל־כן עקר מכירת יוסף היה על־ידי שמעון, כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית מב, כד): ויקח את שמעון ויאסר אתו לעיניהם, ופרש רש"י: 'הוא השליכו לבור הוא אמר לאחיו לכו ונהרגהו' וכו'. כי שמעון שהיה תקפא דדינא, אשר על־כן אחר־כך התגבר בשבטו ביותר תאות נאוף, כי כל העשרים וארבעה אלף שנפלו במעשה זמרי, כלם משבט שמעון היו, כמו שפרש רש"י שם. על־כן היה רוצה להתגרות ביוסף שהוא בחינת ברית, כי הבעל דבר רצה להתגבר על יוסף חס ושלום על־ידי תקף הדין של שמעון, אבל יוסף היה בעל כח גדול, עד שזכה להכניע ולבטל תקף הדין של שמעון, בבחינת ויקח את שמעון ויאסר אתו. כי יוסף הוציא כל הקדשה מהסטרא אחרא על־ידי עצם כחו שעמד בנסיון כנ"ל. ועל־כן זכה שיצא ממנו פינחס שקנא על מעשה זמרי, שהיה משבט שמעון, שהכנעתו היה על־ידי פינחס שהיה מזרע יוסף וכו', כנ"ל:

וזה בחינת (בראשית כט, לג): כי שמע ה' כי שנואה אנכי ותקרא את שמו שמעון - כי תקונו והמתקתו של שמעון שהוא תקף הדין הוא על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין', שעל־ידי־זה זוכין לתוכחה, שאז אפלו כל העונות מעלין ריח טוב וכו' כנ"ל. וזהו בחינת כי שמע ה' כי שנואה אנכי - הינו בחינת המוכיח את ישראל שהוא שנוא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות קה:): 'האי צורבא מרבנן דמרחמי לה בני מתא משום דלא מוכח להו במלי דשמיא' (תלמיד חכם שאוהבים אותו בני עירו, הוא משום שאינו מוכיחם בדברים רוחניים). נמצא, שהמוכיח הוא שנוא, וכמובא ענין זה על פסוק זה בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן י). ועל־כן קראה שם 'שמעון' על שם התוכחה שנקרא שנוא כנ"ל, כי עקר תקונו והמתקתו של בחינת שמעון הוא על־ידי התפלה של הבעל כח, שעל־ידי־זה זוכין לתוכחה של משה, שהוסיף ונתן ריח טוב בישראל על־ידי תוכחתו, בבחינת (בראשית ג, כ): "נרדי נתן ריחו", כנ"ל: