# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/63/2/

והנה עקר תקון מזונא דנשמתא שהוא הריח, העקר על־ידי תקון הדעת, שהם תלת מחין, שהם מחצות פרוסות בפני תאות נאוף, כמבאר במאמר הנ"ל, שעקר הקלקול הוא - כשהסטרא אחרא מתגברת, עד שיונקת מהדעת, חס ושלום, בחינת "והנחש היה ערום", שאז מתגבר תאות נאוף שבאה על־ידי קלקול המח, שהוא מחצה פרוסה בפני זאת התאוה, ואז צריכים ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל כח וכו' וכו'. ואז דיקא זוכין לקול הנ"ל, שעל ידו גדלים כל הריחות שהוא מזונא דנשמתא. אבל כשהדעת פגום, ומתגבר חס ושלום תאות נאוף, אזי בודאי אין זוכין למזונא דנשמתא. ועקר פגם הדעת, דהינו פגם תאות נאוף, שהוא פגם מזונא דנשמתא, הוא על־ידי התגברות מזונא דגופא, שעל ידו נחלש מזונא דנשמתא, כמבאר שם, שעל־ידי מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא.

וזה בחינת פגם אכילת "עץ הדעת טוב ורע", שעל־ידי שאכל אדם הראשון מעץ הדעת והתגבר מזונא דגופא, על־ידי־זה נחלש מזונא דנשמתא, ועל־ידי־זה ינקה הסטרא אחרא מדעת דקדשה, בחינת (בראשית ג, א): "והנחש היה ערום", ועל־ידי־זה נפל לתאות נאוף, כמובא (ערובין יח:) שאדם הראשון פגם בתאות נאוף. וכל זה בא לו על־ידי חטא אכילת עץ הדעת, דהינו מזונא דגופא, שעל־ידי־זה נפגם הדעת, עד שבא לתאות נאוף ונחלש מזונא דנשמתא, כי הא בהא תליא, כמובן שם במאמר הנ"ל.

ועל־כן היה תקונו של אדם הראשון על־ידי הקול הנ"ל בבחינת (בראשית ג, י): "את קלך שמעתי בגן ואירא" הנאמר שם. כי אדם הראשון עשה תשובה על חטאו, ועקר התשובה והתקון על חטא אדם הראשון שהוא פגם הנ"ל, דהינו שהתגבר מזונא דגופא על מזונא דנשמתא, ונחלש הדעת והתגבר תאות נאוף וכו' כנ"ל - העקר התקון על זה הוא על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל כח, שאזי הסטרא אחרא רוצה לבלע גם זאת התפלה מחמת שהיא בבחינת דין. אבל מחמת שזאת ה'תפלה־בבחינת־דין' הוא מבעל כח גדול, על־כן זאת התפלה היא עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלו עד שמכרח להקיא ולהוציא כל החיות של הקדשה שבלע וכו', כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל.

וזה בחינת (בראשית ג, ז): ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת - חגורה זה בחינת 'תפלה־בבחינת־דין', בחינת (תהלים מה, ד): "חגור חרבך על ירך גבור", הינו שצריכין לחגר את עצמו בכח גדול ובגבורה גדולה להתפלל 'תפלה־בבחינת־דין' שהיא נקראת חרב, בחינת (שם קמט, ו): "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", הינו תפלה בחינת דין שהיא בחינת חרב, בחינת דין.

וזהו ויתפרו עלה תאנה וכו', ודרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין ע.): 'בדבר שקלקלו - בו נתקנו'. כי עץ שאכלו - תאנה היה, הינו כנ"ל. כי עקר הקלקול והפגם של אכילת עץ הדעת הוא, שעל־ידי־זה נפלו לתאות נאוף שהוא מחין דקטנות, והתגברו הדינים חס ושלום, שמשם יניקת הסטרא אחרא כנ"ל, על־כן צריך לתקן בדבר שנתקלקל, דהינו שיתגבר עצמו להתפלל 'תפלה־בבחינת־דין' דיקא בכח גדול, עד שזאת התפלה תעמד להסטרא אחרא בבית הבליעה שלו וכו' כנ"ל. וזהו ויתפרו עלה תאנה - הינו שלקחו הדבר שקלקלו בו, שהוא בחינת התגברות הדינים שהתגברו על־ידי עוונם. וזהו בחינת תאנה שהוא לשון דין בבחינת (שופטים יד, ד): "כי תאנה הוא מבקש", שהוא לשון עלילה ודין. הינו שלקחו עלה תאנה, שהיא הדבר שקלקלו, בחינת דינים, ויעשו להם חגרת - שחגרו עצמן בכח גדול והתפללו 'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל כח, בחינת (תהלים מה, ד): "חגור חרבך על ירך" הנאמר על התפלה, כמובא במקום אחר (סימן ב). כי התפלה נקראת 'חגורה', כמו שכתוב (ישעיה יא, ה): "והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו". אמונה זה בחינת תפלה, כמו שמבאר במקום אחר (סימן ז).

וזה בחינת (שיר השירים ז, יד): "הדודאים נתנו ריח", ופרש רש"י: שהם תאנים, כמו שכתוב (ירמיה כד, א): "הראני ה' שני דודאי תאנים הדוד האחד טובות מאד והדוד האחד רעות מאד" וכו', ולעתיד שניהם יתנו ריח טוב וכו'. הינו על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין' שהיא בחינת עלה תאנה - שמתקן חטא אדם הראשון, בדבר שקלקלו בו כנ"ל, על־ידי־זה זוכין לקול הנ"ל, שעל־ידי־זה גדלים כל הריחות טובות, עד שזוכין לתוכחה של משה, שעל־ידי־זה גם המעשים הרעים נתתקנין ומעלין ריח טוב, בבחינת "נרדי נתן ריחו" וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל. וזהו "הדודאים נתנו ריח" - ששני הדודאי תאנים נותנים ריח טוב אפלו התאנים רעות, כי נתתקנו על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל כח, שהוא בחינת תקון חטא אדם הראשון, בחינת ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת, הנאמר לענין התקון שלהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'בדבר שקלקלו - בו נתתקנו', וכנ"ל.

וזהו בחינת (שיר השירים ב, יג): התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח, כי על־ידי תקון התאנה, הינו תקון חטא אדם הראשון, על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל כח, על־ידי־זה זוכין לריח טוב שנמשך על־ידי 'הקול המשקה את הגן', שזהו בחינת "את קלך שמעתי בגן ואירא", הנאמר באדם הראשון, וכמבאר במאמר הנ"ל. וזהו התאנה חנטה פגיה והגפנים וכו' נתנו ריח - כי הריח נמשך על־ידי תקון התאנה, שהוא בחינת תקון חטא אדם הראשון, בחינת ויתפרו עלה תאנה, וכנ"ל: