# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/63/4/

וזה בחינת נטע רבעי כמו שכתוב (ויקרא יט, כד): ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים לה', כי אחר השלש שני ערלה שאז שולטת הסטרא אחרא על הפרות, ואז אסור לאכל הפרות לגמרי, כדי שלא יתגבר מזונא דגופא חס ושלום. ואחר אלו השלש שנים - אי אפשר לאכל הפרות כי אם כשמתקנין אותם מפגם אחיזת עץ הדעת, עד שיהיה הפרות בבחינת מזונא דנשמתא, שהוא בחינת ריח, בחינת יראה, שנמשך על־ידי הקול, שהוא בחינת הנגון שיתער לעתיד, שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע, שהוא עשרה מיני נגינה, כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל, וזה נעשה על־ידי שמעלין הפרות בשנה הרביעית לירושלים, ששם כל הריחות והיראות, כי 'ירושלים' על שם היראה, בחינת 'יראה שלם', כמובא (עין בראשית רבה נו, י). ושם כל הריחות טובות. כי שם 'הר המוריה' - שנקרא על שם ריח הקטרת (שם נה, ז), כי בירושלים הם עשר קדשות (כלים פרק א), שהם בחינת עשרה מיני נגינה שהם כלל הקדשה.

ועל־כן בירושלים אוכלין כל הקרבנות, כי הקרבנות הם מכפרין, ואז העונות נתהפכין לזכיות, ואזי כל העונות הם מעלין ריח טוב, בבחינת "נרדי נתן ריחו" כנ"ל, וזה בחינת "ריח ניחוח" הנאמר בכל הקרבנות, כי על־ידי הקרבנות שמכפרין - על־ידי־זה נמשך בחינת ריח טוב, כי גם העונות מעלין עכשו ריח טוב על־ידי הקרבנות שמכפרין כנ"ל. וזהו בחינת אכילת הקרבנות בירושלים, כי כשזוכין לריח טוב על־ידי הקרבנות שמכפרין, אזי האכילה הוא בבחינת מזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח כנ"ל. ועל־כן אוכלין אותם בירושלים ובבית המקדש, כי שם הם כל הריחות והיראות כנ"ל. ועל־כן שם האכילה היא בבחינת מזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח כנ"ל.

וזהו בחינת אכילת נטע רבעי בירושלים. כדי להעלות הפרות מבחינת שלש שני ערלה, מבחינת מזונא דגופא, שהוא בחינת אכילת "עץ הדעת טוב ורע", שהחטא היה במין העץ. ועל־כן צריכין בשנה הרביעית לברר הפרות מפגם זה, וזה נעשה על־ידי שמעלין אותן לירושלים ואוכלין אותם שם, כי שם האכילה היא בבחינת מזונא דנשמתא, שהוא בחינת ריח, בחינת יראה כנ"ל. וזהו ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. הינו שאז זוכין לאכל הפרות בירושלים, ששם גדלים כל הריחות על־ידי הקול הנ"ל, שהוא עשרה מיני נגינה, שכלולים בירושלים ובבית המקדש, ששם עוסקים הלויים בשירם ובזמרם.

וזהו בחינת קדש הלולים לה' – 'הלולים' דיקא, בחינת עשרה מיני נגינה, שהם בחינת עשרה הלולים, בחינת (תהלים קנ, א): "הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו" וכו', שהם עשרה הלולים שהם כנגד עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שזהו בחינת הקול הנ"ל המשקה את הגן, שעל ידו גדלים כל הריחות טובות, שעל־ידי־זה נתתקנין הפרות בשנה הרביעית, ויוצאין ונתבררין מבחינת ערלה מבחינת פגם עץ הדעת, מבחינת מזונא דגופא, כי אוכלין אותם בירושלים, ששם כל הריחות על־ידי העשרה מיני נגינה, שעל־ידי־זה האכילה קדש, בבחינת מזונא דנשמתא. וזהו ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים לה' – 'הלולים' דיקא כנ"ל, וזה נעשה בשנה הרביעית דיקא, כי אז על־ידי שמעלין הפרות לירושלים מעוררין השיר פשוט כפול משלש מרבע שזוכין שיתעורר אז, על־ידי שהמתינו שלש שני ערלה, ובשנה הרביעית העלו הפרות לירושלים, ששם כל הריחות והיראות הגדלים על־ידי קול הנגון הנ"ל, שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע, כנ"ל: