# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/63/5/

ועל־כן ראש השנה לאילנות הוא בחדש שבט (ראש השנה ב.), כי שבט הוא החדש העשתי עשרה, ואז הואיל משה באר את התורה כמו שכתוב (דברים א, ג): "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש, הואיל משה באר את התורה" וכו'. כי משה אמר אז תוכחה לישראל, כמו שכתוב שם (שם): "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל", ופרש רש"י שהם דברי תוכחה, כי הזכיר שם כל העונות של ישראל, שהם במדבר בערבה וכו', וכשמשה הוכיח את ישראל היה מעורר את הקול המשקה את הגן, שעל־ידי־זה כל העונות מעלין ריח טוב, שעל־ידי־זה דיקא יכולין להוכיח, כי זהו בחינת תוכחה של משה כמבאר שם במאמר הנ"ל.

ועתה מה יפה אף נעים הסמיכות שנסמך התוכחה של משה למלחמת עוג מלך הבשן, כמו שכתוב שם: אלה הדברים וכו' אחרי הכתו את סיחן וכו' ואת עוג מלך הבשן וכו'. כי מלחמת עוג הוא על־ידי הקול הנ"ל כנ"ל, שעל ידו דיקא יכולין להוכיח את ישראל בבחינת התוכחה של משה, כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל, שכל עניני מאמר הנ"ל כלול במלחמת עוג שהכניעו משה, עין שם. ועל־כן לא היה משה יכל להוכיח את ישראל עד שהכניע והרג את עוג, שאז זכה לקול הנ"ל המשקה את הגן, שעל־ידי־זה דיקא יכולין להוכיח את ישראל ולהזכיר עונות שלהם, בחינת במדבר בערבה וכו'. כי על־ידי הקול הנ"ל נתתקנין כל העונות ומעלין ריח טוב בבחינת (שיר השירים א, יב): "נרדי נתן ריחו", כמבאר במאמר הנ"ל. וזהו אלה הדברים אשר דבר משה וכו' במדבר וכו', הינו תוכחה אחרי הכתו וכו' ואת עוג מלך הבשן. כי על־ידי־זה דיקא היה יכל להוכיחם, כי על־ידי מלחמת עוג זכה לקול הנ"ל, שעל־ידי־זה אפלו כל העונות מעלין ריח טוב כנ"ל, שעל־ידי־זה דיקא יכולין להוכיח כנ"ל.

וזהו ויהי וכו' בעשתי עשר חדש וכו', דהינו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות, כי מלחמת עוג דהינו להכניע הסטרא אחרא שינקה מהדעת וכו', לזה צריכין 'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל כח, שעל־ידי־זה מוציאין כל החיות מהקלפה ונעשין גרים, שעל־ידי־זה זוכין לקול הנ"ל, שעל ידו גדלים כל הריחות, כנ"ל:

וזה בחינת אחד עשר סממני הקטרת, שעל ידם מבררין כל הניצוצות הקדשה מן הקלפות, כי ברור הקדשה מן הקלפות על־ידי אחד עשר סימני הקטרת - זה בחינה הנ"ל, מה שמוציאין החיות מן הקלפה על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל כח, כי הקדשה היא לעולם בבחינת עשרה, כי אין דבר שבקדשה בפחות מעשרה (ברכות כא:), אבל חיות הקלפות היא בבחינת עשתי עשרה, כידוע, שזהו בחינת אחד עשר אלופי עשו, בחינת "עשתי עשר יריעות עזים" וכו', כמובא (ספר הלקוטים פרשת האזינו).

וזהו בחינת אחד עשר סמני הקטרת, הינו כי מחמת שעל־ידי הקטרת היו צריכין לברר הקדשה מעמקי הקלפות, על־כן היה בהקטרת אחד עשר סמנים דיקא, כדי להכניע ולהמתיק הדין בשרשו, הינו שהקלפות שהם בחינת תקף הדינים, שיניקתם וחיותם בבחינת עשתי עשרה, הם נכנעים בשרשם דיקא, דהינו על־ידי אחד עשר סמני הקטרת שזהו בחינת תפלה בבחינת דין, דהינו שמתפללין 'תפלה־בבחינת־דין' שנדמה להם שהיא שלהם, כי הם בחינת דינים, ועל־ידי־זה דיקא מוציאין מהם חיותם וכו', כמו כן מקרבין דיקא אחד עשר סמני הקטרת שזהו בחינת דינים, כי הדינים שהם אחיזת הקלפות יונקים מבחינת אחד עשר. אבל כח הקטרת גדול כל כך, שדיקא על־ידי־זה על־ידי אחד עשר סמני הקטרת מוציאין מהם חיותם בבחינת ה'תפלה־בבחינת־דין', שעל ידה דיקא מוציאין החיות מהקלפות כנ"ל.

וזה בחינת חלבנה שריחה רע שהיה בהקטרת (כריתות ו:), כי היו מכרחים לערב בהקטרת חלבנה שריחה רע, ועל־ידי־זה הקטרת בבחינת דין, שמשם אחיזת החלבנה שריחה רע, ועל־ידי־זה דיקא היו הקטרת מבררים כל הברורים מן הקלפות ונכללו בהקדשה, עד שגם החלבנה נכלל בהקטרת והעלה ריח טוב, שזהו בחינת עונות נתהפכין לזכיות, שגם העונות מעלין ריח טוב, בבחינת (שיר השירים א, יב): "נרדי נתן ריחו", שזהו בחינת החלבנה שבקטרת, שעמה היו אחד עשר סמנים, כי בלא החלבנה לא היו רק עשר סמנים בהקטרת, ועם החלבנה היו אחד עשר סמנים, שעל־ידי־זה דיקא היו הקטרת בבחינת התפלה שהיא בבחינת דין, שזהו מספר אחד עשר בחינת חלבנה. ועל־כן היו הקטרת יורדים עד עמקי הקלפות לברר כל הברורים משם, כי הסטרא אחרא היו רוצים לבלע ולינק מהקטרת, מחמת שהיו בבחינת דין כנ"ל. אבל מגדל עצם כח הקטרת - היו עומדים בבית הבליעה שלהם, עד שהיו מכרחים על־ידי הקטרת להקיא כל הקדשות שבלעו, עד שעל ידם דיקא נתבררו כל הברורים, עד שזכו לריח טוב שהוא מזונא דנשמתא, על־ידי הקטרת דיקא שהוא ריח טוב, כי גם החלבנה נתהפכה לריח טוב, בבחינת "נרדי נתן ריחו", כנ"ל:

נמצא, שאחד עשר סמני הקטרת זה בחינת 'תפלה בבחינת דין', שעל־ידי־זה זוכין לריח טוב שהוא מזונא דנשמתא, שהוא תקון חטא "עץ הדעת טוב ורע" כנ"ל. ועל־כן ראש השנה לאילנות הוא בשבט, שהוא חדש האחד עשר, כי אז יכולין לברר ולתקן חטא אדם הראשון שפגם בעץ הדעת, שתקונו על־ידי אחד עשר סמני הקטרת, שהוא בחינת 'תפלה בבחינת דין'. ועל־כן אז הוא ראש השנה לאילנות, כי חטאו היה במין אילן, על־כן אז בשבט בחדש האחד עשר אז זמן התקון, ועל־כן אז הוא ראש השנה לאילנות לענין ערלה ונטע רבעי, כי ערלה ונטע רבעי הוא תקון עץ הדעת, כנ"ל.

ועל־כן אז בעשתי עשר חדש הואיל משה באר את התורה אחרי הכתו וכו' כי אז הוא עקר התקון של מלחמת עוג, שהוא על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין' כנ"ל, שהוא בחינת אחד עשר סמני הקטרת, ואז הסטרא אחרא מקיאה כל הקדשה וכל הדעת שבלעה. ואזי זוכה הצדיק האמת בחינת משה, לדעת גדול, דהינו התגלות התורה, ועל־ידי זה יכול להוכיח את ישראל כנ"ל. ועל־כן אז הוכיח משה את ישראל ואז הואיל באר את התורה וכו'. כי כל זה נעשה על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין', שהוא בחינת מלחמת עוג, בחינת אחד עשר סמני הקטרת, בחינת "עשתי עשר חדש", שאז ראש השנה לאילנות, שהוא תקון פגם עץ הדעת וכו', כנ"ל: