# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/63/6/

וזהו בחינת מה שהתחיל משה בתוכחתו (דברים א, ב): "אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע". כי עקר התוכחה הוא על־ידי בחינת אחד עשר, שהוא בחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' שמשם יניקת הקלפות שהם בחינת אחד עשר, שעל־ידי־זה דיקא מכניעין אותם כי עומדת בבית הבליעה שלו וכו', כנ"ל.

וזהו בחינת אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע - הינו כשרוצין לחרב מדור הקלפות, שאז צריכין לעבר ולילך דרך הר שעיר כדי להוציא החיות משם, על־כן צריכין לזה בחינת "אחד עשר יום", דהינו בחינת אחד עשר סמני הקטרת שהוא בחינת 'תפלה־בבחינת־דין' שהיא עומדת בבית הבליעה שלו. ואזי הסטרא אחרא היא צריך להוציא ולהקיא כל הקדשה שבלע, עד שמקיא גם עצמות חיותו ממש, וזהו עד קדש ברנע - שמכרח לנענע ולהוציא כל הקדשה לבר. וזהו ברנע - לשון הקאות, שמוציא כיחה וניעה לבר ולחוץ, הינו שהסטרא אחרא נותן הקאות ומוציא ומקיא לחוץ כל הקדשות שבלע, שזה נעשה על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין' שהוא בחינת "אחד עשר יום", בחינת אחד עשר סמני הקטרת, בחינת עשתי עשר חדש, כנ"ל: