# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/64/10/

והנה בראש השנה כל עסקנו לבנות ולתקן בחינת מלכות, כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים, ראש השנה, פרק א). הינו כי אז עוסקין להעלות ולתקן את התפלה שהיא דבר ה' - לגאלה ולפדותה מן הגלות וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל, ועל־ידי־זה אנו זוכין שימשך עלינו קדשת ראש השנה, שהיא בחינת (אבות ב, ד): 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו', שזה זוכין על־ידי תפלה בשלמות, שעל־ידי־זה יכולין להתקשר לשרשי נשמות, שהם בחינת כסא הכבוד וכו', בחינת 'מקומו של עולם', שעל־ידי־זה יודעין לדון את הכל לכף זכות, שזהו בחינת קדשת ראש השנה וכו', כמבאר שם היטב, עין שם.

והכל נעשה על־ידי הצדיק האמת כנ"ל, כי זה הצדיק האמת שכבר שבר כל התאות וכו', עד שזכה לכל התקונים הנ"ל, עד שזכה שיש לו כח לעשות ראש השנה, הוא ממשיך עלינו - כל אחד מישראל המקרבים אליו - קדשת ראש השנה, דהינו שהוא דן אותנו לכף זכות, ומכניס אותנו באמת לכף זכות, עד שמגיע על כל אחד הרהור תשובה ומתחיל לצעק להשם־יתברך מעמק הלב, ומשם מתחיל לכנס בדרכי התשובה ולהמשיך כל התקונים הנ"ל, עד שנזכה גם אנחנו לאחז בשרשי הנשמות ולעשות ראש השנה כנ"ל.

והנה כלל התקונים הנ"ל, הם לקבל שלש רגלים, כדי לשבר שלש תאות הנ"ל. וזה אנו ממשיכין על־ידי השופר על־ידי התקיעות שסימנם קש"ת, בחינת תלת אבהן, שהם בחינת שלש רגלים כנ"ל. ועל־ידי־זה זוכין ליראה, שזהו בחינת שופר, בחינת "היתקע שופר בעיר" וכו'. ועל־ידי־זה זוכין לנבואה, הינו בחינת מתן תורה שנתנה בקול שופר שמזכירין בראש השנה. כי עקר שלמות רוח נבואה זכינו בשעת קבלת התורה, כמו שכתוב (דברים ה, ד): "פנים בפנים דבר ה' עמכם". 'דבר ה'' - זו נבואה, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר (סימן ח' תנינא). ועל־ידי נבואה זוכין לשלמות התפלה. וזה עקר בחינת ראש השנה - לבנות התפלה שהיא בחינת מלכות, כידוע.

ועקר שלמות התפלה היא שכל שיח השדה יחזרו ויתנו כחם לתוך התפלה, בבחינת (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה" וכו', שזהו בחינת התנוצצות משיח וכו', כמבאר שם היטב, עין שם. וזה כל עסקנו בראש השנה, כי אז עוסקין להתפלל על צמיחת קרן משיח, שזהו עקר מלכות דקדשה, שאנו צריכין לגלות בראש השנה, כמו שאנו מתפללין: וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך וכו', ותמלך אתה ה' לבדך וכו', מלך על כל העולם כלו וכו', המלך הקדוש, המלך המשפט וכו'. כי הכל אחד, כי שלמות התפלה הוא בחינת מלכות דקדשה כנ"ל. ועקר מלכות דקדשה היא מלכות משיח, שאז יתגלה מלכותו יתברך לעין כל, כי אז יתקים (זכריה יד, ט): "והיה ה' למלך על כל הארץ" וכו'. ועקר שלמות התפלה שהיא בחינת התנוצצות משיח, שהוא מלכות דקדשה, היא כשהתפלה נשלמת וכלולה מכל שיח השדה כנ"ל.

וזה צריכין בראש השנה, שאז נברא אדם הראשון, והיה צריך להתפלל ולהעלות ולהוציא כל שיח השדה, כמו שכתוב (בראשית ב, ה): "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו' כי לא המטיר ה' אלקים וגו' ואדם אין" וכו'. ופרש רש"י: 'עד שבא אדם והכיר בטובת הגשמים והתפלל עליהם וכו', כי עמדו על פתח קרקע עד שבא אדם' וכו'. נמצא, שכל שיח השדה לא יצאו בארץ, עד שבא אדם ביום שנברא שהוא ראש השנה והתפלל עליהם וירד המטר, ואז יצאו, ואז נתגלה שכל שיח השדה כל כחם וגדילתם ויציאתם לעולם הוא רק על־ידי תפלה, והם מחיבים להחזיר כל כחם לתוך התפלה שהיא דבר ה' שהוא שרשם. אבל אדם הראשון היה צריך להתפלל עוד להשלים תקון העולמות בשלמות, ואז היו עולים ונכללים כל שיח השדה בתוך תפלתו בתכלית השלמות, בבחינת התנוצצות משיח, כי הוא היה צריך אז להמשיך התקון של משיח, כידוע.

אבל על־ידי שפגם בעץ הדעת ולא התפלל תפלתו כראוי - על־ידי־זה נפגם הכל, ואנו צריכין בכל ראש השנה לתקן זאת, כמובן בכונות (פרי עץ חיים ראש השנה, פרק א). על־כן עקר שלמות התפלה בראש השנה הוא בבחינה הנ"ל - שיעלו כל שיח השדה ויכלל כל כחם בתוך התפלה, שזהו בחינת התנוצצות משיח שצריכין להמשיך בראש השנה, כנ"ל.

ואנו עוסקין בתקון זה בכל עשרת ימי תשובה - לתקן התפלה בבחינה זאת, שכל שיח השדה יתנו כחם בתוך התפלה, שעל־ידי־זה נתבטלין כל הרפואות, כי כל הרפואות נמשכין לתוך כל מה שאוכלין ושותין, בבחינת (שמות כג, כה): "וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך" וכו', עין שם כל זה היטב.

וזה בחינת מה שמצוה לאכל בערב יום־כפור (ברכות ח:), כי מבאר בכונות (פרי עץ חיים, ראש השנה, פרק ב), שבערב יום־כפור נשלם הנסירה, עין שם. הינו שאז נגמר בנין המלכות שהיא בנין התפלה, כנ"ל. ועקר שלמות התפלה הוא שכל שיח השדה יתנו כחם לתוך התפלה, עד שיתבטלו כל הרפואות של הדאקטורים, כי נוכל להמשיך כל הכחות של הרפואות לתוך כל מה שנאכל ונשתה. וכשזוכין לזה - אזי בודאי האכילה מצוה גדולה, כי אז האכילה בשלמות גדול, מאחר שנמשך לתוך אכילתו חיות משרשו העליון מבחינת דבר ה'. וכל הכחות והחיות של כל שיח השדה כלולים במה שאוכל, שבחינה זאת נמשכת מהתנוצצות משיח, ואזי בודאי מאיר אור גדול וקדשה גדולה באכילתו משרשו מבחינת דבר ה', ועל־כן אז בודאי אכילתו היא מצוה גדולה. ועל־כן בערב יום־כפור - שאז נשלם בנין התפלה בבחינה זאת בבחינת התנוצצות משיח, שאז נמשך מן השרש מבחינת דבר ה' - כל הכחות והחיות של כל שיח השדה לתוך אכילתו, על־כן אז מצוה גדולה לאכל וכנ"ל.

ואז זוכין ביום הכפורים לשלמות התפלה בתכלית השלמות, דהינו שאז אנו נזונין מקולות התפלה לבד בלי התלבשות בשום דבר, כי בערב יום־כפור זכינו, שעל־ידי התפלה יהיה נמשך כל החיות של כל שיח השדה לתוך מה שאוכל ושותה. שאז האכילה בודאי בשלמות גדול ובקדשה גדולה, אבל עכשו ביום־כפור זוכין להיות נזון מקולות התפלה לבד, ואין צריכין שיתלבש כחות וחיות התפלה בשום דבר: