# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/64/11/

וזה בחינת סכה שעושין לאחר ראש השנה ויום הכפור, כי ראש השנה ויום כפור וסכות כלם בבחינות כסא הכבוד - שהקדוש־ברוך־הוא יושב עליו בימים האלו כדי לדון אותנו לכף זכות, מחמת שכסא הכבוד הוא בבחינת 'מקומו של עולם', שעל־ידי־זה יודע את מקומנו של כל אחד ואחד, ועל־ידי־זה הוא דן אותנו לכף זכות בחסד וברחמים גדולים ונפלאים מאד, בבחינת (אבות ב, ד): 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו', כמובא שם בהתורה הנ"ל. כי הדין והמשפט של ראש השנה נמשך עד סוף סכות, שאז ביום האחרון של סכות שהוא הושענא רבא - אז הוא גמר החתימה לטובה, כידוע (זהר צו לב.). ועל־כן בכל אלו הימים, נכון ומתקן כסאו לישב עליו למשפט כדי לדון ולשפט אותנו ברחמים, על־ידי בחינות כסא כבוד, שהיא בחינת מקומו של עולם כנ"ל.

וזה שגלה אדמו"ר ז"ל בספורו נוראות (חיי מוהר"ן סימן פד): מה מעשה של הכסא המובא אצלנו, שאמר שראה אז על הכסא ראש השנה. ראש השנה ממש. יום־כפור, יום־כפור ממש. סכות, סכות ממש. הינו ששם ראה עצם נוראות קדשת ראש השנה - כמו שהוא ראש השנה בשרשו העליון, וכן יום־כפור סכות, ואחר־כך גלה נוראות שזהו "כרסיה שביבין די נור" וכו' (דניאל ז, ט), 'כרסיה' ראשי תבות ר'אש ה'שנה י'ום כ'פור ס'כות. ראה והבט נפלאות ה'. נמצא, שראש השנה יום־כפור סכות - כלם שרשם בבחינת 'כרסיה', בחינת כסא הכבוד, בחינת "נכון כסאך מאז", הנאמר על ימים אלו והכל כדי לדון אותנו לכף זכות וכו' כנ"ל.

וזהו בחינת סכה שעושין אחר ראש השנה ויום־כפור, בזה מראה לנו השם־יתברך עצם חבתו ואהבתו אלינו ישראל עם קרובו, ומגלה לנו שדן אותנו בראש השנה לכף זכות בחסד ורחמים גדולים לפי מקומו של כל אחד, כי הוא מקומו של עולם וכו' כנ"ל. וזהו בחינת סכה שאמרה תורה - שכל אחד יצא ממקומו ודירתו ויכנס בסכה, שהיא בחינת כסא הכבוד, בחינת 'מקומו של עולם', כי סכה היא בחינת 'אמא דמסככא על בנין', בחינת 'אם לבינה', בחינת 'אם כל חי' - שרשי הנשמות, שהיא בחינת כסא הכבוד, בחינת 'מקומו של עולם', שעל־ידי בחינה זאת נתעורר הרחמנות של השם־יתברך לדון אותנו בראש השנה ברחמים גדולים. ועל־כן עכשו בחג הסכות צוה עלינו שכלנו נצא ממקומנו ונכנס לסכה, ששרשו בחינת 'מקומו של עולם' כנ"ל, להורות לגלות לעין כל שהוא מעלה ומכניס אותנו לבחינת שרשנו, בחינת 'מקומו של עולם', שעל־ידי־זה דן אותנו לכף זכות בחסד גדול ונפלא כנ"ל.

כי כבר מבאר לעיל, שעקר החסד מה שהשם־יתברך דן אותנו לכף זכות לפי מקום של כל אחד, הוא מה שעל־ידי־זה השם־יתברך מכניס אותנו באמת לכף זכות ומחזיר אותנו בתשובה שלמה, שרק זה הוא עקר הטוב והחסד אמתי שהשם־יתברך עושה עמנו תמיד, ובפרט ביותר באלו הימים הנוראים, ששרשן ראש השנה וכנ"ל. הינו כי כל אחד נתעה על־ידי עונותיו ותאותיו למקום שנתעה, בבחינת (תהלים קיט, קעו): "תעיתי כשה אבד" וכו', עד שאינו יודע לשוב למקומו, שמחמת זה הוא רחוק מתשובה, כי עקר התשובה לשוב למקומו שנטל משם בבחינות 'זרקא' וכו', כנ"ל. והשם־יתברך חומל עלינו בראש השנה, ומצא לכל אחד ואחד את מקומו, ומטה כלפי חסד לראות זכות לכל אחד שמקומו גרם לו מה שעשה. ועל־ידי־זה מכניס אותו באמת לכף זכות ומראה לו משרש מקומו מבחינות 'מקומו של עולם', עד שידע הדרך לשוב למקומו ושרשו העליון שזה עקר התשובה, וכנ"ל.

ועל־כן עכשו בסכות, השם־יתברך מראה לנו זאת האהבה והחסד שעשה עמנו בראש השנה, על־ידי מצות סכה הקדושה שצונו לצאת מבתינו ומקומנו ולכנס בסכה, להורות, שאין אנו עכשו כלל על מקומנו הראשון, שגרם לנו מה שגרם, כל אחד לפי מעשיו, כי עכשו אנו יושבין בסכה שהיא בחינת כסא הכבוד, בחינת 'מקומו של עולם', ששם שרש מקומנו של כל אחד - שזה עקר התשובה, עקר החסד של ראש השנה שנתגלה עתה לעין כל, על־ידי יציאתנו ממקומנו לכנס לסכה שהיא בחינת 'אם כל חי' וכו', כנ"ל: