# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/64/14/

וזהו (ישעיה סא, יא): כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' אלקים יצמיח צדקה [ותהלה] נגד כל הגוים. ועתה על פי הנ"ל מבאר הפסוק היטב, הינו כארץ תוציא צמחה וכגנה וכו', כמו הצמחים והזרעים הגדלים בארץ, שכלם יוצאים דרך הפסלת שקדם להם, כי הקלפה קדמה לפרי כנ"ל, שזהו הזכות שהשם־יתברך מוצא עלינו כנ"ל. כן ה' אלקים יצמיח צדקה וכו' - 'כן' דיקא, כי דיקא על־ידי־זה יצמיח צדקה וחסד עלינו מחמת שהוא יודע יצרנו ומקומו של כל אחד ואחד וכו' כנ"ל. וזהו שסים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים – 'נגד כל הגוים' דיקא, כי הגוים שהיינו ביניהם בגלות במקומותם במושבותם הם גרמו לנו כל החטאים, כמו שכתוב (תהלים קו, לה): "ויתערבו בגוים" וכו'. ועל־ידי־זה הוא יתברך ירחם עלינו, מחמת שיודע מקומנו של כל אחד ואחד וכו', וכנ"ל.

וזהו (שיר השירים ה, א): באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי ". ופרש רש"י, שמרב האהבה אכל העץ עם הפרי. הינו כנ"ל, שמרב אהבתו לישראל הוא מהפך העץ והפסלת לפרי, דהינו בחינת מחילת עונות - התהפכות העונות לזכיות, מחמת שיודע מקומו של כל אחד שהפסלת שקדם לפרי גרם לו מה שגרם, שזהו בחינה מה שמסככין בפסלת גרן ויקב, בפסלת דיקא, וכנ"ל: