# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/64/2/

וזה בחינת שלש שני ערלה שהוא לתקן חטא עץ הדעת טוב ורע, כמרמז בדברי רבותינו ז"ל (בראשית רבה כא, ז), שאמרו, מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון וכו' שהרי בניך ממתינים שלש שנים וכו', כמבאר במדרש. כי אדם הראשון נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים, וכן הוי ליה, שהיה לו ממשלה על המלאכים קדם החטא, כמבאר בזהר ובמדרשים מעצם הגדלה והממשלה על המלאכים שהיה לאדם הראשון קדם החטא. כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין נט:): שהיו המלאכים צולין לו בשר ומסננין לו יין וכו'. ומחמת זה בעצמו נתקנאו בו המלאכים מאד, עד שנתגרה בו הסמ"ך מ"ם וכו', כמבאר שם במקומו.

כי השם־יתברך ידע מזה, שיתקנאו בו המלאכים, על־כן רמז לו שיאחז בשרשי הנשמות, שהם בחינת חוה - אם כל חי (בראשית ג, כ), שזהו בחינת (שם ב, כב): "ויבן ה' אלקים את הצלע" וכו' הנאמר באדם הראשון, כי חוה היא אם כל חי (בראשית ג, כ), שהיתה כלולה מכל הנשמות. אך היה צריך לזהר מאד שלא להתאחז בהנשמות של המפרסמים של שקר שהם רק על־ידי עזות כנ"ל. כי גם אז היו במציאות שרשם, כי הם מבחינת התשע מאות ושבעים וארבע דורות שהיו קדם בריאת העולם, שהן הן עזי פנים שבדור, ואנון רישי עמא, כמובא בזהר הקדוש (חלק ג' קכה:).

ומחמת שאדם הראשון היה צריך לשמר את עצמו מהם, על־כן צוה עליו השם־יתברך (בראשית ב, טז): מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וכו', כי עצי הגן הם בחינת נשמות קדושות, כי 'כל נשמתין מאילנא רברבא נפקין', כמו שאיתא בזהר הקדוש (משפטים צט:). כי כל עצי הגן עדן יונקים ומקבלים מבחינות עץ החיים, אשר בתוך הגן שהוא כלול מכל הנשמות החצובות מכסא הכבוד, כי עץ החיים עומד תחת כסא הכבוד, שדרך שם יורדין ועולין כל הנשמות כשצריכין לבא לזה העולם משם. וכן להפך, כשצריכין לחזר ולעלות מזה העולם למקומם ושרשם, שכלם צריכין לירד ולעלות דרך עץ החיים, כידוע.

אך יש "עץ הדעת בתוך הגן", שהוא בחינת שרש הנשמות של המפרסמים של שקר, שהם בחינת העזי פנים שבדור, שהם בחינת "עץ הדעת טוב ורע", כי הם מערבבים מטוב ורע, כי בודאי כל מפרסם של שקר בהכרח שיהיה בו איזה טוב, כי בלא זה לא היה לו כח להמשיך נפשות ישראל אחריו, כי מטבע נפשות של ישראל להמשיך את עצמן רק אל הטוב. ועל־כן בודאי אי אפשר שיהיה מפרסם של שקר כי אם כשיש בו מעט טוב, בבחינת (סוטה לה.): 'כל שקר שאין בו אמת בתחלתו אינו מתקים' וכו', רק שהרע והשקר שבו מרבה מן הטוב, שזהו בחינת "עץ הדעת טוב ורע". ועל־ידי־זה נצטוה אדם הראשון: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו", כדי שלא יתאחז ויתקשר בשרשי הנשמות של המפרסמים של שקר, שהם בחינת העזי פנים, אשר קמטו בלא עת (חגיגה יג:). אבל הסמך מם התגרה בו והסיתו לעבר על מצוה זאת בעצמה - לאכל מעץ הדעת, ועל־ידי־זה לא היה לו כח לעמד בממשלתו על המלאכים ודחפו והפילו אותו, בחינת (בראשית ב, יז): "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" - 'מאן דנחית מדרגה קרי ביה וימת', כמו שאיתא בזהר הקדוש (נשא דף קלה ע"ב). כי על־ידי פגם אכילת עץ הדעת פגם בכל השלש תאות הנ"ל, שצריכין לשברם, כדי שידע להכיר את שרשי הנשמות של העזי פנים וכו' שהם, תאות ממון ומשגל ואכילה, כנ"ל בהתורה הנ"ל, והוא פגם בכלן על־ידי אכילת עץ הדעת. וזה שכתוב (בראשית ג, ו): ותרא האשה כי טוב העץ למאכל - זה תאות אכילה. וכי תאוה הוא לעינים - זה בחינת תאות משגל שתלויה בעינים, כמו שכתוב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וכו'. ונחמד העץ - זה בחינת תאות ממון, שנאמר עליו (שמות כ, יג): "לא תחמד". ומאחר שפגם באלו השלש תאות - בודאי לא היה לו עוד כח לעמד בממשלתו וכו', וכנ"ל: