# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/64/20/

והכלל, שכל התורה והמצות הם בבחינת קומת אדם, כידוע (רבנו בחיי שמות כא, יד). וכמו שבקומת אדם - כל אבר תלוי בחברו, וכל קומת האדם - הכל קשור ומהדק אחד בחברו בכמה דרכים ונתיבות וקשרים, על־ידי הגידים והעורקים ומרוצת הדמים ותנועות האויר, שהוא הרוח החיוני שצריכין לקבל בכל פעם לכל האברים וכו' וכו', כמו כן ממש הוא בכל התורה והמצות וכל המדות טובים ורעים, שהכל קשור ומהדק בחברו בכמה וכמה דרכים ונתיבות בלי שעור. ואם בחכמת הנתוח והרפואות קשה לידע החכמה על בריה, ואפלו כל החכמים שחוקרים בזה מימות עולם נלאו לעמד על הדבר על בריה, כידוע המבוכות שיש בהם מה שהאחרונים סתרו דעות הראשונים ברב הענינים, וגם הם עדין הם נבוכים בענין מרוצת הדמים ובכמה דברים, מכל שכן וכל שכן בקומת התורה והמצות - שקשה לדעת ולהבין היטב מהיכן ההתחלה והתקון של כל אחד ואחד לפי מקומו ושרשו בתורה ובקומת אדם הראשון, וכפי מה שעבר עליו בכל הגלגולים, וכפי מה שעבר בזה הגוף, וכל מה שנעשה עמו בכל יום ויום. ועל זה נאמר (תהלים קיט, צו): "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד".

ועל־כן אי אפשר להתחיל שום התחלה ותקון, כי אם על־ידי הצדיק האמת, שכבר עמד בנסיון ושבר כל התאות לגמרי, וזכה למה שזכה שהוא מאיר וממשיך על כל אחד הארת התשובה משרשה, והעקר על־ידי ראש השנה שהיא בחינת הראש המחיה את כל הקומה כנ"ל. והעקר הוא בחינת 'ממעמקים קראתיך ה'', דהינו מה שהצדיק מוצא מקום כל אחד ואחד ודן אותו לכף זכות לפי מקומו, ומכניס אותו באמת לכף זכות עד שנתעורר לתשובה, דהינו לצעק ולזעק להשם־יתברך בקול חזק מעמק הלב, שזה העקר, כאשר רואין בחוש, שבימי ראש השנה ויום הכפור - כל ישראל צועקין להשם־יתברך מעמק הלב, וזה נמשך מהצדיקים אמתיים שהם יודעים לעשות ראש השנה כנ"ל, ועל־ידי־זה זוכין להמשיך כל התקונים לכל השנה כלה, שכלה תלויה בראש השנה, כנ"ל: