# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/64/26/

וזה בחינת אסור כלאים של הצמחים, כגון: כלאי אילן וכלאי זרעים וכלאי הכרם. כי עקר תקון של כל הצמחים הוא כשעולין כל כחותם ונכללין בתוך התפלה, בבחינת (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה" כנ"ל. ועל־כן אסור לזרען או לנטען כלאים שלא לערב הכחות למטה יחד, כי כשמערב שני מיני זרעים או מרכיב אילן מין בשאינו מינו, אזי אי אפשר להם עוד לעלות ולכלל בהשרש בבחינת דבר ה' שהוא התפלה, כי אף־על־פי שלמעלה בהשרש הכל אחד, אף־על־פי־כן כשנמשכין הכחות למטה - נמשך הכח של כל מין דשא ואילן למינו דיקא. כי כל מין ומין משנה מחברו ב מ' ראה, ט' עם, ר' יח, ראשי תבות 'מטר', כמבאר בהתורה הנ"ל. כי זהו באמת נפלאות תמים דעים, שכחות משנות נמשכין משרש אחד שכולל כל הכחות של כל המינים כלם, וכשנמשכין למטה - בהכרח שיהיה כל מין ומין בפני עצמו, ושלא לערבם כלאים חס ושלום, כי למטה יש אחיזת עץ הדעת טוב ורע, שמשם אחיזת זהמת הנחש וצריך כל מין ומין ברור בפני עצמו לפי מקומו וכחו וחיותו, ואי אפשר לבררו כי אם במקומו כשאין בו תערובות מין אחר.

כי אין לך דבר שאין לו מקום שנמשך מתחלת הצמצום, שמשם שרש המקום של כל העולם כידוע, ומשם המקום של כל דבר שבעולם, ואי אפשר לברר שום דבר כי אם במקומו המיחד לו, אבל כשמערב שני מינים יחד - מתגבר אחיזת הזהמא שנאחז בתערבת דיקא, ואז אי אפשר לברר, ואי אפשר להעלות הכח של המינים לשרשו לדבר ה' שהוא התפלה כי נתבלבל הדרך, כי אינו יכול לעלות כל אחד בדרך שבא ונמשך לזה העולם, ועכשו כשנתערב זה הצמח במין אחר - נתערבב הדרך שלהם ואי אפשר להם לעלות לשרשם לדבר ה', וזה פגם גדול מאד, כי עקר התקון להעלות כל שיח השדה לשרשו לדבר ה', שזה עקר שלמות התפלה, בחינת התנוצצות משיח וכו', כנ"ל: