# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/64/27/

וזה בחינת (ראש השנה ב.): באחד בתשרי ראש השנה לשנים לנטיעה ולירקות לשמטין וליובלות - כי באחד בתשרי שהוא ראש השנה אז התפלה בבחינה הנ"ל, בבחינת (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה", שכל כחות השדה חוזרין ונותנין כחם לתוך התפלה כנ"ל, שזה עקר תקונם כנ"ל, ועל־כן אז הוא ראש השנה של כל הנטיעות והירקות, כי אז עקר תקונם כנ"ל.

וזהו לשמטין וליובלות - כי זה עקר קדשת שמטה ויובל שהם (ויקרא כה, ב): "שבת לה'", שכל קדשתם הוא בענין הצמחים, כמו שכתוב (שם כה, ד): "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר" וכו'. והכל כדי לגלות כי לה' הארץ, כי אז הוא שבת לה', שאז עלית של כל הכחות של כל שיח השדה שעולים ונכללים בשרשן כמו בשבת בראשית, שאז עלית כל העולמות להכלל בשרשן, כידוע. וכמו שפרש רש"י (שם פסוק ב): 'כשם שנאמר בשבת בראשית כך נאמר בשמטה' וכו'. ועל־כן אז הכל הפקר, כי כל השנוי רשיות הוא למטה, שכל אחד חלוק מחברו, אבל למעלה בשרש - הכל אחד.

וזה בחינת יובל, שאז עקר העליה של כל הדברים לשרשן, בחינת (ויקרא כה, יג): "בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו", כי יובל ראשי תבות ו' יצא י 'צחק ל 'שוח ב 'שדה, כמבאר בהתורה הנ"ל - שכל הכחות של כל שיח השדה עולין ונכללין כחם בתוך התפלה שזה עקר תקון העולמות, כי זה בחינת התנוצצות משיח וכו'. ועל־ידי־זה זוכין שיהיה לו ממשלה על המלאכים ותתקים ממשלתו וכו', כנ"ל. ועל־ידי־זה זוכין לבחינת ראש השנה, שאי אפשר לזכות לזה כי אם על־ידי שאוחזין בכסא הכבוד, שעל־ידי־זה זוכין להיות בבחינת 'מקומו של עולם', ששם יש מקום לכל אחד ועל־ידי־זה דנין הכל לכף זכות וכו' כנ"ל. וכל זה זוכין על־ידי בחינת "ויצא יצחק לשוח בשדה" הנ"ל, שהיא בחינת יוב"ל. ועל־כן ביובל אז הוא חרות גדול, והכל חוזר ועולה לשרשו והכל נתתקן אז על־ידי שלמות התפלה שנכללת ונשלמת אז בבחינה הנ"ל, דהינו על־ידי כל שיח השדה כנ"ל.

ומחמת שבראש השנה התפלה בבחינה הנ"ל, על־כן אז הוא ראש השנה לשמטין וליובלות, כי כל קדשתם בבחינת שיח השדה, הינו בחינת "ויצא יצחק לשוח בשדה", שזהו בחינת ראש השנה כנ"ל. ועל־כן גם יובל נקרא ראש השנה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערכין יב.): 'איזהו שנה שראש השנה שלה בעשור לחדש, הוי אומר זה יובל'. כי ראש השנה ויובל הם בחינה אחת, הינו כנ"ל: