# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/64/6/

כי מה שקשה למצא הדרך לשוב להשם־יתברך - זה מחמת חטא אדם הראשון ומחמת רבוי עונותינו, שעל־ידי־זה נתבלבלו כל המקומות והדרכים עד שקשה למצא הדרך לשוב אליו יתברך, כי עקר התשובה הוא לשוב הדבר למקום שנטל משם, בבחינת (זהר בראשית כד.): 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' (כמו שמבאר בסימן לה), אבל מרבוי עונותינו - קשה לנו מאד למצא מקומנו, לידע איך לשוב אל המקום אשר נחצבנו משם. וזה ששאל הקדוש־ברוך־הוא את איוב על שהרהר אחר מדותיו יתברך (איוב לח, ד): "איפה היית ביסדי ארץ", ודרשו רבותינו ז"ל (שמות רבה מ, ג): 'איפה שלך היכן היתה באדם הראשון', כי אדם הראשון היה כלול מכל הנשמות, ושאל אותו הקדוש־ברוך־הוא, אם יודע היכן היה מקומו בקומתו של אדם הראשון, וכמובא מזה בכתבי האר"י ז"ל באריכות בספר הגלגולים (הקדמה ג), עין שם. הינו ששאל אותו הקדוש־ברוך־הוא אם כבר זכה לתשובה שלמה - לשוב אל מקומו שנטל משם, ומאחר שעדין אינו יודע את מקומו בקומתו של אדם הראשון, בודאי לא זכה עדין לתשובה שלמה - לשוב למקומו שנטל משם, מאחר שעדין אינו יודע את מקומו, ומחמת זה עובר עליו כל מה שעובר. כי כל מה שהשם־יתברך מסבב עם האדם - הכל לטובתו, כדי להשיבו לדרך הישר, והשם־יתברך מסבב עמו בכמה סבות, כפי מה שהוא יתברך יודע את מקום כל אחד ואחד, שכמו כן הוא צריך לגלגל עמו בגלגולים אלו בסבות אלו, ומחמת שאין מי שידע מקום כל אחד ואחד מתחלה ועד סוף, על־כן אי אפשר להבין דרכיו יתברך, ומחמת זה קשה מאד למצא הראש וההתחלה לתשובה, מחמת שאין מי שידע את מקומו, מחמת שמחטא אדם הראשון נשרו איבריו ונפלו ממנו כמה נשמות ונתבלבל מקומם מאד, וכמו כן על־ידי החטאים של כל אחד ואחד.

על־כן עקר תקון התשובה אי אפשר להתחיל כי אם על־ידי הצדיקים אמתיים שהם אוחזים בכסא הכבוד, דהינו בשרשי נשמות ישראל, שהם יכולים לעשות ראש השנה, כי הם בבחינת מקומו של עולם, ויודעים מקום כל אחד ואחד מתחלה ועד סוף, והם יודעים לעשות ראש השנה שהוא יומא דדינא - לדון את כל אחד לכף זכות, כמבאר בהתורה הזאת שם, כי מחמת שהם יודעים שרשי כל הנשמות, והם בבחינת מקומו של עולם, והם יודעים מקום כל אחד ואחד מתחלה ועד סוף - הם יודעים לדון הכל לכף זכות, ולעשות ראש השנה, שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, דהינו התחלת התשובה, כי הם מוצאים זכות לכל אחד לפי מקומו, שיודעים אפלו אם הוא הגרוע שבגרועים ומכניסים אותו לכף זכות באמת.

כי זה עקר הזכות שמוצאים עליו כדי להנטותו לתחיה - להכניסו באמת לכף זכות להחזירו בתשובה שלמה באמת, כי חוץ מזה הכל הבל, ואין שום זכות וטובה בעולם, כי אם כשעל־ידי הזכות הזה יזכה לאיזה טובה אמתית ונצחית לבא לתכלית האמתי. ועל־כן בודאי מה שהצדיקים שיכולים לעשות ראש השנה - דנים הכל לכף זכות לפי מקום כל אחד, העקר הוא מה שעל־ידי־זה מכניסים אותם באמת לכף זכות ומכניסים בהם הרהורי תשובה.

וזה שאנו רואין בחוש, שבראש השנה ועשרת ימי תשובה מגיע על כל אחד מישראל איזה הרהור תשובה, והכל צועקים להשם־יתברך מעמק הלב. ומאין בא זאת? כל זה נמשך רק מהצדיקים האמתיים שיכולין לעשות ראש השנה, על־ידי שהם יודעים מקום כל אחד ואחד כנ"ל, שעל־ידי־זה דנים הכל לכף זכות, ומכניסין את הכל באמת בכף זכות, ומכניסים בהם הרהורי תשובה, ומודיעים להם ומאירים להם בדעתם שרש העצה והראש וההתחלה לכנס בדרכי התשובה, שהעקר הוא לצעק אל ה' תמיד מעמק הלב, שזה עקר בחינת ראש השנה ועשרת ימי תשובה. והעקר הוא ראש השנה שהוא הראש וההתחלה, שאז מתחילין הכל בהתחלה האמתית שהוא לצעק אל ה' מעמק הלב. בחינת "ממעמקים קראתיך ה'" - מעמקי עמקים. וכל זה נמשך על כל אחד מישראל מגדולי הצדיקים שיודעים מקום כל אחד ואחד, שהם דנים הכל לכף זכות, והם עושין ראש השנה כנ"ל, ומשם עקר התחלת התשובה לכל אחד מישראל.

ועל־כן צריכין לנסע לצדיקים אמתיים על ראש השנה, כי מהם עקר קדשת ראש השנה. כי אפלו הרחוקים מהם שאין נוסעין אליהם - כלם מקבלים מהם קדשת ראש השנה שהוא התעוררות התשובה וכנ"ל, אבל בודאי כל מי שמתקרבים אליהם ונוסעים אליהם על ראש השנה - בודאי הם עקר המקבלים קדשת ראש השנה שנמשך רק מהצדיקים, כנ"ל: