# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/65/12/

ועל־כן עשה המן עץ גבה חמשים אמה לתלות את מרדכי עליו (אסתר ה, יד). כי כלל כל אותיות התורה, שהם כלל ישראל שרשי נשמות כנ"ל - כלם כלולים בחמשים שערי בינה, ועל־כן נתנה התורה ביום החמשים שהוא שבועות. ועקר הוא שער החמשים שהוא שרש כל אותיות התורה, וכמובן בדברי רבותינו ז"ל (ראש השנה כא:) שדרשו על פסוק (תהלים ח, ו): "ותחסרהו מעט מאלקים" - שמשה השיג ארבעים ותשעה שערים חוץ משער החמשים, כי הוא שרש הכל, ואף־על־פי שלא נמסר למשה, אף־על־פי־כן היה יונק ומקבל משם כל חדושי תורה שהשיג, ועקר תקון של כל הפוגמים בעונותיהם באותיות התורה שהם שרשם, ומתרחקים מהם - עקר תקונם ותשובתם הוא על־ידי שער החמשים שהוא שרש התשובה, שהיא בבחינת בינה, בחינת יום כפור, שהוא בבחינת יובל, שהוא בחינת שנת החמשים, בחינת שער החמשים של בינה.

ועל־כן עקר תקון של כל הצריכים תקון הוא על־ידי הצדיקי־אמת, שזוכין על־ידי עבודתם לעלות לשם ולהמשיך משם חדושי תורה, שזהו עקר בחינת 'לברך בתורה תחלה', בחינת מרדכי, שהוא 'פותח בדברים ודורשן', דהינו שיכולים לעלות לשער החמשים, שהוא שרש התורה פתיחת והתחלת התורה, ושם חוזרים וממשיכים הארת אותיות התורה עד שיגיע הרהורי תשובה לכל החוטאים והגרים, כי יודעים על־ידי־זה להאיר אותיות התורה בשרשן, ולהמשיך משם חדושי תורה בצרופים נפלאים, באפן שיוכלו להוליך ולהדריך את כל הרחוקים מאד בדרך האמת כראוי להם, וכנ"ל.

והמן ימח שמו היה נאחז בהקלפה וסטרא אחרא מאד, והיה כלול מכל החמשים שערי טמאה, שהם כנגד שער החמשים הנ"ל, שאי אפשר להכניעו, כי אם הצדיקים שיכולים לעלות לשער החמשים של הקדשה. ועל־כן כשנפל גורלו ביום שמת משה - שמח, כי סבר כי עתה אין נמצא מי שיהיה לו כח כמשה לעלות עד שער החמשים, ולהמשיך משם חדושי תורה כפי הדור וכפי העת, על־כן עשה עץ גבה חמשים לתלות את מרדכי להשליכו משם, כי לא האמין שיש כח במרדכי לעמד כנגד קלפה כזאת שהיא בטמאה כנגד שער החמשים של הקדשה.

אבל באמת מרדכי היתה מעלתו גבה מאד מאד, וכמובא בכתבי האר"י (פרי עץ חיים, פורים, פרק ה), מעצם גדלת מרדכי, כי מרדכי היה פותח בדברים ודורשן - שהיה יכל לעלות להתחלת ופתיחת התורה שהוא שרש התורה בחינת שער החמשים הנ"ל. והיה יכל לתקן כל ישראל על־ידי־זה, על־ידי שהכניס בהם הרהורי תשובה משם, עד שיזעקו כלם להשם־יתברך. ועל־ידי זה זכה להפך הדבר על ראש המן, ותלו אותו ואת בניו על אותו העץ דיקא הגבה חמשים, כי משם דיקא הפילו על־ידי עצם כחו, שהיה יודע להמשיך הארת אותיות התורה משם, וכנ"ל: