# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/65/14/

ועל־כן לא היה הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים בהשמונה בגדים שיש בהם זהב ואבנים טובות רק בארבעה בגדי לבן, להורות שאף־על־פי שהכהן הגדול היה לובש אלו הבגדים יקרים בקדשה גדולה, לתקן פגם תאות וחמדת העשירות שתלויים בבגדים יקרים, שזהו בחינת חשן המשפט, שהיו בו אבנים יקרות שנשא על לבו, לתקן עוות המשפט. כי כל הפוגמים בזה - הוא בחינת עוות המשפט, שמעותין ופוגמין בבחינת (תהלים קיב, ה): "יכלכל דבריו במשפט", שצריך כל אדם לפי מדרגתו ולפי מעמדו להזהר מאד לכלכל דבריו במשפט לנהג את ביתו כראוי לו, כמו שפרש רש"י שם. ולא לחמד ולהתאוות מה שאין ראוי לו, ולהסתכל בכל דבר רק על התכלית שיגיע מזה כבוד להשם־יתברך ולבטל גאותו וכבודו של עצמו. וכל זה הוא בחינת 'יכלכל דבריו במשפט'. ומי שפוגם בזה - הוא בחינת עוות המשפט. והכהן הגדול היה עוסק בבגדיו ובפרט בהחשן לתקן כל זה.

אך אף־על־פי־כן ביום הכפורים היה אסור לכנס בבגדים אלו לפני ולפנים, כי 'אין קטגור נעשה סנגור', כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ראש השנה כו.), להורות שאפלו הכהן הגדול שלבש בגדים אלו שיש בהם זהב ואבנים טובות בקדשה גדולה כנ"ל, אף־על־פי־כן לפני ולפנים במקום תכלית הקדשה העליונה - אסור לכנס בהם, כי שם נתבטל העשירות וחמדת הזהב והאבנים טובות לגמרי, כי אי אפשר לכנס לשם כי אם בבגדים לבנים לגמרי, שהם עקר תכלית שלמות התקון העליון, בחינת (קהלת ט, ח): "בכל עת יהיה בגדיך לבנים".

וזה רמז, שאפלו הצדיקים הגדולים שיכולים לעבד השם־יתברך על־ידי זהב ואבנים טובות וכו', אף־על־פי־כן יש גבה מעל גבה ששם אסור לכנס בזה, כי אם בבחינת בגדים לבנים ממש. ושם עקר כפרת וסליחת כל עונות ישראל, בבחינת (ישעיה א, יח): "אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" וכו'. כי עקר הסליחה של יום הכפורים היה על־ידי שנכנס לבית קדש קדשים בבגדים לבנים לבד, וכנ"ל. והבן היטב, כי אי אפשר לבאר הכל, והחפץ בחיים באמת יבין מזה הרבה לבטל גאותו, ולכלכל דבריו במשפט וכו', וכנ"ל: