# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/65/16/

וזה בחינת ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש וכו' - כי כל ספור המגלה הקדושה סובב על ענין זה, שמספרת תקף הנס איך התגברה מלכות הרשעה שהיא בחינת גאות, שהיא בחינת עבודה זרה, ורצה לכלות את ישראל חס ושלום. כי עקר כל הצרות וכל הגליות הם על־ידי הגאות, שהיא הפך התורה, שאין אדם זוכה לה כי אם על־ידי ענוה כנ"ל. וזהו ויהי בימי אחשורוש - הינו מלכות הרשעה בחינת גאות. וזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יא.): 'אחיו של ראש ובן גילו של ראש', הינו שכל אותם שכרוכים אחר מלכות הרשעה ונלכדים בגאות - הם בבחינת אחיו של ראש ובן גילו של ראש. 'ראש' זה בחינת גאות והתנשאות, בחינת (תהלים קי, ז): "על כן ירים ראש", שזהו בחינת (במדבר כד, כ): "ראשית גוים עמלק", שהוא זהמת הנחש שמכניס גאות באדם, שהיא בחינת ראש והתנשאות, וכל אחד כפי שנלכד בגאות - הוא בחינת 'אחיו של ראש ובן גילו של ראש', שהוא ראש דסטרא אחרא, בחינת שרש מדת הגאות דסטרא אחרא, שמשם מקבל גאותו.

וזהו הוא אחשורוש המלך מהדו ועד כוש - שמדת הגאות הרעה מתלבש בכל אדם מגדול ועד קטן, כנראה בחוש, שאפלו הקטנים והנבזים - יש להם גאות. וזהו המלך מהדו ועד כוש - 'הדו' זה בחינת הגדולים והחשובים, בחינת הוד והדר ותפארת, 'כוש' זה בחינת הנבזים והמכערים במעשיהם כמו כוש שהוא שחור בתכלית השחרות, כמו שכתוב (ירמיה יג, כג): "היהפך כושי ערו", הינו שמלכות אחשורוש, בחינת ראשית וגאות - הוא מולך ומתלבש מגדול ועד קטן, בהמפארים והנבזים, ומשם באים כל הצרות והיגונות והמכאובים שלהם.

וזהו ויהי בימי אחשורוש - כל מקום שנאמר 'ויהי בימי' אינו אלא צרה (מגלה י:), כי כל הצרות והיגונות הם על־ידי הגאות, שכל אחד רוצה להתנשאות ולהנהיג ביתו למעלה ממדרגתו בדרך עשר וכבוד וכו', כאלו כל העולם שלהם, וכאלו יחיה לנצח.

וזהו, כל מקום שנאמר "ויהי בימי" - הוא צרה, "והיה ביום" - הוא שמחה, כמו שמבאר במדרש באריכות (בראשית־רבה מב, ג), כי הגאות הוא בבחינת רבוי שמתגאה בעולם כאלו רבים ימיו, כמו שכתוב בקהלת (ו, ג), כשמהביל גדלת האדם בזה העולם - "אם יוליד איש מאה ורב שיהיה ימי חייו" וכו'. כי באמת לאמתו ימי חיינו הבל, וכמו שכתוב (תהלים קמד, ד): "ימינו כצל עובר". כי באמת אין שום זמן כלל, והזמן נמשך רק מבחינת למעלה מהזמן בשביל הבחירה. וצריך האדם לידע שאין לו בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה לבד שנמשך לו ממקום שנמשך, כדי שיוכל לקנות לו חיי נצח בזה היום והשעה, כי בעוד רגע יפרח היום והשעה, ומה יתרון לו בכל עמלו שיעמל לרוח. ועל־כן עקר הקדשה היא בבחינת (תהלים צה, ז): "היום אם בקלו תשמעו", כמו שמבאר אדמו"ר ז"ל (בסימן ערב לקוטי חלק א). ועל־ידי אלו שזוכים לעבד את ה' ולקים זאת - על־ידי־זה יבא משיח, כמו שאמרו (סנהדרין צח.), אימתי יבא מר, היום אם בקלו תשמעו, כמו שהביא שם ענין זה על מאמר רבה בר בר חנה 'אורזילא בר יומא'.

אבל הגאות הוא הפך מכל זה, שמתגאה בדעתו ורוצה להתנהג בגדולות כאלו ימיו רבים, וכאלו יש קביעות לימיו הפורחים, ומשם באים כל הצרות, רחמנא לצלן כנ"ל. ועל־כן 'ויהי בימי - הוא צרה', שזהו בחינת גאות, שהוא בחינת רבוי, כאלו ימיו רבים, וכאלו המעשה של שטות והבל שעוסק בהם יהיה לה קיום - שעוסק לבנות ולקנות כלי כסף וזהב ותכשיטין, שכל זה הוא בחינת 'ויהי בימי' כמו שמספרין מאיזה מלך ושר וכו', שעל זה נאמר 'ויהי בימי'. ובאמת כל המעשה הזאת שעוסק כל אדם שנמשך אחר גאות וכבוד של זה העולם - הכל הבל ורעות רוח עמל וכעס ומכאובות, בחינת 'כל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא צרה'. כי כל המעשה הנעשה תחת השמש, חליפי התורה, עם כל אדם הרודף אחר אלילי כסף וזהב והכל מחמת גאות וכבוד - כל המעשה הזאת בחינת 'ויהי בימי אינו אלא צרה', כמו שכתוב (קהלת ב, כג): "כי כל ימיו כעס ומכאובות" וכו'. אבל עקר השמחה היא בבחינת 'והיה ביום' - שכל תקותו ושמחתו וחיותו הוא רק ביום אחד שעוסק בו בעבודת ה', ועוסק לקשר היום לבחינת (זכריה יד, ז): "והיה יום אחד הוא יודע לה'", שזה היום מתקים לנצח, ושם עקר החיות והשמחה: