# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/65/17/

וזה בחינת (אסתר א, א): שבע ועשרים ומאה מדינה, כי רבותינו ז"ל (אסתר רבה א, ח) דרשו שהם כנגד מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שחיתה שרה, הינו כי שרה היא בחינת מלכות דקדשה, בחינת ששרה על כל העולם כלו, שעקרה ענוה, בחינת (מגלה לא.): 'במקום גדלתו' וכו'. וזהו בחינת מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים - זה בחינת גדולים וקטנים ובינונים. וכמו שדרשו בזהר הקדוש (שלח קסח.) פסוק זה לענין גאות - 'מאן דהוא רב הוא זעיר, ומאן דהוא זעיר הוא רב' (מי שהוא גדול הוא קטן, ומי שהוא קטן הוא גדול), כמו שכתוב בפרשת שלח לך (בזהר שם). כי בן מאה שנה - זה בחינת גדולים, ושבע שנים - זה בחינת קטנים, ועשרים שנה - זה בחינת בינונים. ושרה שזכתה לענוה אמתיית שזה עקר החיות בחינת חיי שרה, היתה בת מאה כבת עשרים ובת עשרים כבת שבע, שהיתה מקטנת עצמה בכל הבחינות, שאפלו כשהיתה בת מאה היתה קטנה בעיניה כבת עשרים וכבת שבע, ולא עוד אלא שהיתה קטנה בעיניה עוד יותר, שזהו בחינת שני חיי שרה - כלם שוים לטובה. שעקר החיים הטובים הם ענוה כנ"ל (וכמו שמבאר בהתורה 'באר חפרוה שרים' סימן עב לקוטי תנינא), הינו שארבע פעמים שנים שנאמר בשרה מרמז על ארבע בחינות שפלות הנאמר בהתורה הנ"ל, שיהיה קטן בעיניו מגדולים וקטנים ובינונים וממדרגת עצמו וכו', שזה עקר חיות הימים והשנים של האדם. וזהו שני חיי שרה - כלם שוים לטובה, כי זכתה לחיים אמתיים וטובים שהוא על־ידי שהחזיקה עצמה למטה ממדרגתה וכנ"ל.

ואחשורוש שהוא בחינת מלכות הרשעה, בחינת גאות - הוא ההפך מזה, שמולך מעצמו, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (מגלה יא.) על שבע ועשרים ומאה מדינה - שיש לו גאות והתנשאות בכל הבחינות, בבחינות גדולים ובינונים וקטנים שהם בחינת מאה ועשרים ושבע וכנ"ל. וזהו בשנת שלוש למלכו - כנגד שלש בחינות שמתגאים בהם, שהם, חכמה גבורה ועשירות, וכו'.

וזהו בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים וכו' (אסתר א, ד). כי עקר הגאות וההתנשאות הוא בעשירות כנ"ל. שמלכות הרשעה בחינת גאות, מראית לכל אדם בימי חיי הבלו את עשר כבוד מלכותו וכו' כמה עשר וכבוד יש לו, כלי כסף וכלי זהב ותכשיטין וכלים מכלים שונים, כמו שכתוב שם: חור כרפס ותכלת אחוז וכו' מטות זהב וכסף על רצפת בהט וכו' - שכל זה הוא בחינת כל מיני עשירות וכלים נפלאים ואבנים טובות ותכשיטין וזהב וכסף ומיני בגדים יקרים שרואה האדם בימי חיי הבלו, שכל זה נמשך מה שהסטרא אחרא בחינת מלכות הרשעה מראה לו בכל פעם, בחינת בהראתו את עשר וכו', כדי שיהיה נמשך אחריה כדי שיאבד את עולמו על־ידי־זה חס ושלום.

וכן כל המגלה מספרת מזה, שזהו עקר תקף הנס של פורים שנעשה בכל דור ודור בכל שנה ושנה, כי כשמתגברים הבעלי גאוה בעשירותם דסטרא אחרא, ורוצים לכלות את ישראל בעצת המן הרשע ימח שמו,השם־יתברך מקדים רפואה למכה ונוקם בהם על ידם בעצמם, כי 'מניה וביה אבא ליזיל בה נרגא' (סנהדרין לט:), כמו שכתוב (דברי הימים ב' טו, ו): "וכתתו גוי בגוי" וכו', וכמו שכתוב (ישעיה יט, ב): "וסכסכתי מצרים במצרים", כמו שראינו בתקף הנס של פורים, שעל־ידי רבוי הגאות של אחשורוש, וושתי והמן התגרו זה בזה, עד שנהרגה ושתי שעשתה צרות רבות לישראל, ונהרגה דיקא בעצת המן על־ידי עצם גאותו, שהיה הדיוט קופץ בראש וכו', ועל־ידי־זה בעצמו היתה מפלתו העצומה אחר כך. כי כן דרכו של השם־יתברך, כמו שכתוב (תהלים לד, כב): "תמותת רשע רעה", שהגסות בעצמה עקרה אותם, ואסתר הצדקת קבלה הגדלה והמלוכה כי אסתר בחינת ענוה, בחינת (ירמיה כג, כד): "אם יסתר איש במסתרים" שפרשו אדמו"ר ז"ל (סימן ריט) לענין ענוה, עין שם.

וזה בחינת מרדכי, בחינת (מגלה י:): "מר דרור". 'מר' לשון מרירות, 'דרור' - לשון חרות ומלכות, בחינת (בראשית רבה סו, ד): 'צדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה', שבתחלה סובל מרירות ומקטין עצמו בתכלית השפלות באמת, ועל־ידי־זה זוכה אחר־כך לחרות וגדלה, כמו שכתוב (אסתר ח, טו): ומרדכי יצא מלפני המלך וכו', כי "טוב אחרית דבר מראשיתו" (קהלת ז, ח), וכמו שכתוב (משלי כה, ו־ז): "אל תתהדר לפני מלך כי טוב אמר לך עלה הנה" וכו'.