# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/65/18/

וזה ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר (אסתר ח, טז). אורה - זה תורה (מגלה טז:), זה בחינת עסק התורה להאיר בשרשי הנשמות, שעל־ידי־זה עושין בעלי תשובה וגרים כנ"ל. וזה זוכין על־ידי ענוה באמת. וזהו ושמחה - זה יום טוב, שאז זוכין לענוה באמת, כמו שמבאר (סימן קלה) על פסוק (תהלים עה, ג): "כי אקח מועד" וכו'. ועל־כן בכל הימים טובים מתחילין התפלה במתן תורה, כמו שאומרים: 'אתה בחרתנו'. כי כל הימים טובים הם זכר ליציאת מצרים שאז נתנה התורה, ובכל יום טוב ממשיכין על עצמו קבלת התורה על־ידי השפלות והענוה שזוכין אז, שזה עקר בחינת שמחת יום טוב, בחינת (תהלים לד, ג): "ישמעו ענוים וישמחו", כנ"ל.

ועל־ידי־זה עושין בעלי־תשובה וגרים. וזהו 'וששן - זו מילה, זהו בחינת גרים ובעלי־תשובה, כי אין הגר יכול לכנס בקדשת ישראל כי אם על־ידי מילה, וכן הבעלי־תשובה צריכין למול ערלת לבבם, כמו שכתוב בפרשת תשובה (דברים י, טז): "ומלתם את ערלת לבבכם" וכו'.

ועל־ידי־זה נתרומם כבוד ה' יתברך. וזהו בחינת ויקר - בחינת יקר וכבוד, בחינות (ירמיה טו): "אם תוציא יקר מזולל" שנאמר על הכבוד שמעלין מזילותא דגלותא, על־ידי שעושין בעלי־תשובה וגרים וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל, כי כשהכניעו והפילו את המן שהוא הגאות זכו לכל זה, כנ"ל.

וזה שמסימת המגלה (אסתר י, ג): דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו. דרש טוב לעמו - זה בחינת דרשות התורה, שזכה מרדכי שהיה פותח בדברים ודורשן, שעל־ידי־זה היה יכל לקרב נפשות להשם־יתברך. וזהו דרש טוב לעמו - הם עם בני ישראל, שכלם משרשין באותיות התורה, שהיה מרדכי מאיר בהם הארה בכל פעם משרשי אותיות התורה שדרש בהם, שעל־ידי־זה עוררם לתשובה בכל פעם וכנ"ל, ועל־ידי־זה נתרומם הכבוד דקדשה לשרשו, ועל־ידי־זה נמשך שלום, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל שמתחלת 'להמשיך שלום בעולם'. וזהו ודבר שלום לכל זרעו - כי על־ידי־זה נמשך שלום כנ"ל. וזהו לכל זרעו - כי זוכה שיהיה נמשך ה שלום לכל זרעו, שהמשיך נשמות בהירות וזכות לזרעו, על־ידי שהאיר שרשי אותיות התורה וכנ"ל. ואזי השלום הנמשך על־ידי־זה, בודאי נמשך ביותר לזרעו שנמשכו לזה העולם על־ידי־זה. וזהו ודבר שלום לכל זרעו – בחינת (ישעיה נד, יג) "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך", כי כשהתלמידי חכמים זוכים לבנים תלמידי חכמים על־ידי שמברכין בתורה תחלה, בחינות מרדכי - 'שהיה פותח בדברים ודורשן', על־ידי־זה "ורב שלום בניך", כי על־ידי־זה ממשיך שלום, כנ"ל: