# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/65/19/

וזה בחינת מה שאמר אדמו"ר ז"ל (חיי מוהר"ן סימן צ) שפורים מרמז בסוד הפסוק (ויקרא מג, מא) "ו'אם מ'פאת פ'ניו י'מרט ר'אשו" וכו', שהוא ראשי תבות 'פורים', כי פסוק זה מדבר מבחינת נגעים, ונגעים באים על גסות הרוח, כמו שפרש רש"י בפרשת מצרע על פסוק (ויקרא יד, ד): "ועץ ארז ואזוב ושני תולעת", שזהו בחינות פורים, כי כל בחינות פורים הוא להכניע קלפת המן עמלק, שהוא בחינת גאות וגסות כנ"ל. וזהו בחינת ארבעה מראות נגעים כנגד ארבע בחינות שפלות הנ"ל, שהם מכניעין ומתקנין בחינות ארבעה מראות נגעים, שבאים על גסות, כנ"ל:

וזה שפרש רש"י בתחלת פרשת תזריע (ויקרא יב, ב): אמר רבי שמלאי, כשם שיצירתו של אדם הוא אחר כל בהמה וחיה ועוף, כך תורתו נתפרשה אחר כל חיה ועוף. כי יצירתו של אדם היה אחר כל יצירת בהמה וכו' הוא בשביל בחינה הנ"ל, כדי שיכניע הגסות ויזכה לתורה ועבודת ה' באמת, כי אי אפשר לזכות לתורה ועבודה ותשובה ומעשים טובים, כל אחד לפי בחינתו מקטן ועד גדול, כי אם על־ידי שבירת הגאות וגסות הרוח כנ"ל. ובשביל זה נברא האדם באחרונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח.): שהאדם נברא בסוף כדי לכנס לסעדה מיד. דבר אחר, שאם תזוח דעתו עליו יאמרו לו, יתוש קדמך במעשה בראשית. הינו כי האדם נברא רק בשביל שיעסק בתורה ועבודת ה' כל ימיו, ועל־כן נברא באחרונה כדי שיכנס לסעדה מיד, הינו כדי שיהיה הכל כבר מוכן לפניו כל מה שצריך לפרנסתו ולהרחיב דעתו בהם, ולהכיר על ידם גדלת הבורא יתברך. ועל־כן הכל נברא קדם יום הששי, והוא נברא ביום הששי סמוך לשבת אחר שכבר נברא הכל בשבילו והוכן לפניו הכל, כדי שיכנס לסעדת שבת מיד, ולא יצטרך להמתין ולבלבל דעתו בשום דבר, רק יזכה לסעדת שבת מיד, שיזכה מיד לעסק בעבודת ה', שזהו עקר תכלית הסעדה של שבת, שהיא בחינת הסעדה שלעתיד שיזכו הצדיקים, שהיה אדם הראשון ראוי לזכות אליו מיד אם היה מקים מצותו יתברך.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל שם: דבר אחר, שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו, יתוש קדמך וכו' - הינו שאי אפשר לזכות לסעדה הקדושה הנ"ל, אפלו אם הוא פנוי מכל העסקים ויש לו כל הון דעלמא, כי אם על־ידי שפלות, שעל־ידי־זה דיקא זוכין לתורה ועבודה כנ"ל. אבל תכף כשמתגאה ו תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך, כי אז הוא רדוי לפניהם לפני כל בהמה וחיה ועוף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ח, יב): 'זכה - רודה בהם, לא זכה - נעשה ירוד לפניהם'. וכן הוא בכל אדם גם עתה, שיש שהשם־יתברך נותן לאדם עשירות וחפצים הרבה - בהמות ועופות ותבואה ופרות ומלבושים וכו', כאלו הכל נברא בשבילו. ובאמת הוא כן, כי הכל נברא בשבילו - כדי שיכנס לסעדה וכו', הינו כדי שיעסק בעבודת ה', ועל־ידי־זה יזכה לסעדה המעתדת לצדיקים וכו'. אבל כל אחד לפי בחינתו אי אפשר לזכות לזה כי אם על־ידי שפלות באמת כנ"ל, ותכף כשמתגאה ודעתו זחה עליו - מורידין אותו ואומרים לו יתוש קדמך וכנ"ל. נמצא, שעקר בריאת האדם אחר כל בהמה וכו' הוא בשביל שפלות, כדי שיזכה על־ידי־זה לתורה.

וזה שרמזה התורה בפרשת תזריע, שהזכירה תורת האדם כשנולד, שהוא בחינת בריאת האדם - שנולד ונברא ויוצא אדם חדש לעולם, והזכירה אותו בסוף אחר כל בהמה חיה ועוף, לומר כשם שיצירתו אחר כל בהמה חיה ועוף - שהוא בשביל שיזכר שפלותו, כך תורתו נתפרשה אחר כל בהמה חיה ועוף. כי הם בחינה אחת, כי מה שנברא בסוף - זהו בעצמו גם כן בשביל זה, כדי שיזכה לתורה על־ידי השפלות על־ידי שנברא באחרונה, ועל־כן נתפרשה תורתו בסוף כמו יצירתו, כי הכל בחינה אחת, כי גם יצירתו בסוף היה בשביל התורה, כי אי אפשר לזכות לתורה כי אם על־ידי ענוה ושפלות, שבשביל זה נברא האדם באחרונה וכנ"ל, וזהו שנסמך לזה הלכות נגעים שבאין על גסות, וכנ"ל.

וזהו שאמר שם אדמו"ר ז"ל, שפורים הוא תקון חטא קרח שמרמז בפסוק "ואם מפאת פניו" הנ"ל. כי כל פגם קרח היה מחלקת שחלק על הצדיק האמת שהוא משה על־ידי גסות רוחו וגאותו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יח, ב). ועל־כן התקון בפורים שאז מכניעין קלפת המן עמלק שהוא הגאות, ועל־ידי־זה נתבטל המחלקת ונמשך שלום, בחינת ודבר שלום לכל זרעו שמסימת המגלה בזה, כי זה עקר התקון, וכנ"ל: