# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/65/2/

וזה בחינת שלש שני ערלה ונטע רבעי. כי איתא, ששלש שני ערלה הם כנגד השלש קלפות הטמאות לגמרי, ונטע רבעי הוא כנגד בחינת נגה שהוא מערב טוב ורע. ואלו הארבע קלפות צריך כל אדם לבטלם ולשברם, כי זה עקר הנסיון ובחירה של האדם לעמד כנגד כל המדות רעות הנמשכין מאלו הארבע קלפות הקודמין לפרי, ועל־ידי זה יזכה לפרי. וכלל כל המדות רעות כלולים בגאות שהוא עבודה זרה, שהוא ההפך מהתורה שעקרה ענוה, בחינת אין, כי כלל כל התורה הוא לבטל עצמו בתכלית הבטול עד שיהיה נכלל באין־סוף וגאות הוא ההפך מזה.

כי גאות כלול מכל הארבע קלפות הנ"ל, שצריכין לשברם על־ידי ארבע בחינות שפלות הנ"ל, דהינו להיות שפל וקטן כנגד גדולים ובינונים וקטנים, שהם שלש בחינות, ועוד צריך להקטין ולבטל את עצמו עד שיהיה שפל בעיניו למטה ממדרגת עצמו, בבחינת "שבו איש תחתיו" כנ"ל. ואלו הארבע בחינות הם כנגד הארבע קלפות הנ"ל, כי מי שיש לו איזה גאות למעלה ממדרגתו שרוצה להדמות עצמו לגדולים או לבינונים או אפלו לקטנים ובאמת הוא קטן מכלם, כי הוא קטן שבקטנים. ומחמת גאותו הוא גדול בעיניו למעלה ממדרגתו - זהו בחינת שלש קלפות הטמאות, לגמרי שהם "ענן גדול ואש מתלקחת ורוח סערה" (יחזקאל א, ד), שכלם בחינת גאות וגדלות, רעש ומחלקת שרוצה להתגאות בשלש בחינות הגבוהים ממנו שהם בחינת גדולים ובינונים וקטנים. וזהו בחינת (סוטה כב:): 'עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס', שבאמת הוא קטן מכל השלש בחינות הנ"ל, והוא מתגאה בעיניו ומתדמה עצמו כנגדם, ועל־כן הוא בחינת שלש קלפות הטמאות לגמרי הנ"ל. אבל מי שמשבר אלו השלש בחינות גאוה הנ"ל, רק שעדין אינו קטן ממדרגת עצמו - זהו בחינת קלפות נגה שהוא מערב טוב ורע. ולפעמים נכלל בטוב ולפעמים להפך, כי לפעמים מחמת שאינו קטן נגד מדרגת עצמו - הוא נופל לגאות גמור למעלה ממדרגתו, שזהו בחינה שנגה נכלל ברע, וכנ"ל. ולפעמים מרגיש שפלותו עד שהוא קטן בעיניו למטה ממדרגתו ואז נכלל בטוב: