# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/65/5/

וזה בחינת קריעת ים־סוף על־ידי מטה משה, כי פרעה בחינת גאות, שאמר (יחזקאל כט, ג): "מי ה' וכו', לי יאורי ואני עשיתיני". ועל־כן הגאלה היתה על־ידי משה, שהיה ענו מאד מכל האדם, ואמר (שמות טז, ז): "ונחנו מה", בחינת תכלית השפלות בכל הבחינות כנ"ל. ועל־כן עקר גמר הגאלה היה קריעת ים־סוף שהפך ים ליבשה, כי עקר הענוה הוא בבחינת עפר - שישים עצמו כעפר, והמים הם למעלה מהעפר, שהם כנגד הצומח שהוא למעלה מהדומם. ושם מתחיל הגאות, שהוא בחינת המון ורעש גלי הים שרועשין ומתנשאים עצמם, כמו שכתוב (תהלים קז, כה): "ותרומם גליו", שזהו בחינת גאות, וכמו שכתוב (שם פט, י): "אתה מושל בגאות הים בשוא גליו" וכו'. אבל השם־יתברך שם חול גבול לים, שהוא בחינת יסוד העפר - שמשבר גאותם בכל פעם ואינם יכולים להתנשאות ולצאת מגבולם, כמו שכתוב (ירמיה ה, כב): "והמו גליו" וכו'.

ועל־כן אז ביציאת מצרים, שרדף פרעה אחריהם, שהוא בחינת גאות, על־כן היה הנס על־ידי קריעת ים־סוף, שהראה להם השם־יתברך על־ידי משה שיכול להפך ים ליבשה, שיהיה נעשה יבשה בחינת ארץ ועפר, בחינת ענוה, ממים רבים כאלה ששם אחיזת הגאות, הינו שישראל שהם בבחינת ענוה, כמו שכתוב (דברים ז, ז): "כי אתם המעט מכל העמים", כמו שדרשו רבותינו ז"ל (חלין פט.). כי הם כלולים במשה שהיה ענו מאד, על־כן הים ברבוי מימיו והמון גליו בורח ונבקע מפניהם ונתהפך ליבשה וארץ בחינת שפלות, ופרעה וחילו - שהם בבחינת גאות, נטבעו בתוכו, וישוב עמלם בראשם, כי "תמותת רשע רעה" (תהלים לד, כב), כי גאותם בעצמם הטביע אותם.

ועל־כן התחיל השירה (שמות טו, א): אשירה לה' כי גאה גאה, וכמו שתרגם אונקלוס: 'ארי אתגאי על גיותניא'. כי עקר קריעת ים־סוף היה בחינת שבירת הגאות וכנ"ל. ועל־כן סים: ה' ימלך לעולם ועד, בחינת מלכות דקדשה, בחינת (תהלים צג, א): "ה' מלך גאות לבש" - שהוא משבר ומבטל כל הגאות שבעולם, כי מלכותו וגאותו יתברך, הוא תכלית הענוה, בבחינת 'במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו', וכנ"ל: