# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/65/7/

וזה בחינת פדיון פרות נטע רבעי בכסף, שיכולין לפדותם בכסף ולהעלות הכסף לירושלים כדין מעשר שני, שנאמר בו (דברים יד, כו): "ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן" וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל, מפסוק (ויקרא יט, כד): "קדש הלולים לה'". כי עקר שבירת הגאות הוא בכסף וממון שהוא עשירות, שהוא בחינת מלכות, כי עקר הממשלה והגדלה הוא אצל העשיר, כי הכל צריכין אליו ועל־כן הוא צריך לזהר ביותר מגאות. ועל־כן הזהירה התורה על הגאות אצל רבוי עשירות דיקא, כמו שכתוב (דברים ח, יא־יג־יח): "השמר לך וכו'. וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך וכו', וזכרת את ה' אלקיך" וכו'. כי עקר הגאות וההתנשאות הוא בענין הממון והחפצים של אדם, וכנראה בחוש, שמקטן ועד גדול רבם אובדים עולמם על־ידי תאות ממון, והעקר על־ידי הגאות והכבוד, על־ידי שכל אחד רוצה להתנהג למעלה ממה שיש לו - הקטנים והנמוכים הם חפצים במלבושי כבוד שהם גבוהים ממנו הרבה לפי פרנסתו, והבינונים חפצים עוד בגדים יקרים יותר ושאר חפצים וכלי הבית נאים, והעשירים רודפים אחר כלי כסף ותכשיטין וכו', שהם דברים שאין להם שעור. "כי יש דברים הרבה מרבים הבל" (קהלת ו, יא), וכל מה שיש לו ממון וחפצים יותר - מתרומם לבו יותר, עד שמתגאה בעשרו כאלו כל העולם והחפצים וכו' הכל מגיע לו, עד שהרבה אובדים שני עולמות על־ידי־זה, כידוע כל זה. ועל־כן הזהירה התורה על המלך שלא ירבה לו כסף וזהב "לבלתי רום לבבו מאחיו" (דברים יז, כ), כי עקר אחיזת הגאות ביותר הוא בממון, כנ"ל.

כי עקר בטול הגאות הוא על־ידי הצדיק שזוכה לבחינת 'מה' באמת, דהינו בחינה הרביעית הנ"ל, שהוא בחינת "שבו איש תחתיו", שהוא שפל וענו למטה ממדרגתו כנ"ל. כי כל זמן שאינו מגיע למדרגה זאת להחזיק עצמו למטה ממדרגתו הקטנה, אף־על־פי שכבר שבר הגדלות בשלש בחינות הקודמים ואינו יוצא ממקומו כנ"ל, עדין יכול להיות חוזר ונעור הגאות בקרבו, כי עקר יניקת השלש קלפות הטמאות, שהם בחינת שלש מדרגות של גאות הגמור, הוא מבחינת נגה שהוא בחינה הרביעית כידוע. ועל־כן כל זמן שלא שבר הבחינה הרביעית הנ"ל להיות שפל למטה ממדרגתו, עדין יכול להיות הגאות חוזר ונעור חס ושלום. ועל־כן באמת עקר שבירת הגאות שהוא כלל הכל, הוא על־ידי הצדיק האמת, שכבר זכה לבחינת בטול בתכלית באמת בכל הארבע בחינות הנ"ל.

ובאמת הא בהא תליא, כי כל אחד כפי מה שמשתדל לבטל עצמו ולהרגיש שפלותו בפשיטות - להרגיש כאב עונותיו ופגמיו ועצם רחוקו מהשם־יתברך והתורה וכו', כמו כן זוכה לקרב עצמו לצדיק האמת, כי בודאי מי שמרגיש שפלותו ופחיתותו, וירצה לחוס על נפשו להנצל ממיתה עולמית ומיסורי עולם ולזכות לחיים נצחיים - בודאי לא יסתכל על שום מניעה, שרבם ככלם מחמת כבוד - שמתירא שילעיגו עליו ויבזוהו וכו'. ואפלו שארי מיני מניעות מאשתו וחותנו ואביו וכו' - כלם מתבטלים לגמרי אצל מי שמרגיש מעט משפלותו ופחיתותו, ורואה ומבין בעצמו אפן מעמדו ומצבו בזה העולם, ולהיכן נתעה במעשיו וכו'. ובודאי ישתדל בכל כחו לקרב עצמו למי שיוכל לעסק ברפואתו, ועל־ידי־זה יתקרב אל האמת, דהינו לצדיק האמת. וכל מה שמתקרב יותר להצדיק האמת - כמו כן מרגיש שפלותו יותר, כי עקר בטול הגאות הוא על־ידי הצדיק שזכה לבחינת 'מה' באמת כנ"ל. וכמו שמבאר במקום אחר (בהתורה 'ואלה המשפטים' לקוטי א סימן י וכו').

נמצא, שעקר בטול הגאות הוא כשזוכין לבחינה הרביעית הנ"ל, שהיא בחינת בת עין, שהיא בחינת ברור קלפת נגה כנ"ל. ועל־כן עקר בטול הגאות הוא בממון, כי ממון ועשירות הוא בבחינת בת עין הנ"ל שכלולה מכל הגונין, כי ממון ועשירות בחינת מלכות, שהיא בחינת בת עין דכל גונין אתחזין ביה, כידוע (זהר נח עא:). ועל־כן "הכסף יענה את הכל" - שכל החפצים וכל מיני סחורות וכל הדברים שבעולם יכולין לקנות על־ידי הכסף, כי הכסף והממון הוא בבחינת בת עין שכלול מכל הגונין, כי כל החפצים שבעולם נמשכין מהגונין עלאין שהם בחינת המדות, וכלם כלולים בבת עין, שהיא בחינת עשירות ומלכות. ועל־כן שם בהממון - עקר הנסיון של הגאות והכבוד שכולל כל המדות, כי הוא בבחינת בת עין, שהוא כנגד בחינת נגה, ששם עקר הנסיון והבחירה וכנ"ל. ועל־כן יכולין להחליף הפרות של נטע רבעי על הכסף דיקא, ולהוליך הכסף לירושלים, כי קדשת הפרות נחלף על הכסף, כי שם בכסף - כל החליפין והקנינים שבעולם, מחמת שהכסף כלול מהכל, כי הוא בבחינת בת עין, כנ"ל.

כי עקר הגאות בבחינת עינים, כמו שכתוב (משלי כא, ד): "רום עינים". ומי שמשבר כל הארבע בחינות גאות הנ"ל, ומבטל עצמו בתכלית הבטול - זוכה להסתכל בעיניו למעלה למעלה, "לחזות בנעם ה'" (תהלים כז, ד), כי אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא ולהסתכל למעלה כי אם על־ידי תכלית הבטול וכנ"ל, והעקר כשזוכה לקדשת בחינת הבת עין בשלמות, שמשם עקר ההסתכלות, דהינו על־ידי שמשבר הגאות בכל הארבע בחינות הנ"ל, וכנ"ל: