# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/766/65/8/

הלכות כלאי אילן, וכלאי זרעים, וכלאי הכרם, וכלאי בהמה, וכלאי בגדים.

וזה בחינות כל אסורי כלאים שהם כלאי אילן, וזרעים, וכלאי הכרם, וכלאי בהמה, וכלאי בגדים - שכלם סמכן התורה זה לזה, כמו שכתוב בפרשת קדושים (ויקרא יט, יט): "את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים" וכו'. וכן בפרשת כי תצא נסמך אסור כלאי הכרם לפרשת (דברים כב, י) "לא תחרש בשור ובחמר יחדו", ואחר־כך (פסוק יא): "לא תלבש שעטנז וכו' גדלים תעשה לך" וכו':

כי כל המניעות מעבודת השם־יתברך נמשכין מהבגדים הצואים, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל על מאמר רבה בר בר חנה (בבא בתרא עג:) 'רמא כופתא וסכרא לירדנא', שהבגדים הצואים שנמשכו על־ידי עונותיו שמהם כל המניעות והמסכים וכו' - הם מפסיקים כמו נהר בינו לבין הקדשה שהיא בחינת ארץ־ישראל, עין שם.

ועקר התגברות של הבגדים הצואים למנעו מדרך החיים האמתי הוא על־ידי גאות וכבוד המדמה של עולם הזה, כי בודאי מי שירגיש שפלותו באמת וישים אל לבו איך הוא מלכלך בעונותיו ותאותיו ופגמיו הרבים - בודאי ילך על ידיו ועל רגליו ויבקש בכל כחו את רופא האמתי שיוכל לרפא תחלואי נפשו, כי מי יוכל לסבל להיות מלבש בבגדים צואים ומטנפים? אך הבגדים צואים בעצמן מבלבלין את דעתו ומעקמין את לבבו עד שעושה עצמו כלא ידע את טנוף מעשיו, וחפץ עדין בכבוד של העולם הזה, ונופל בגאות וגסות הרוח. ועל־ידי־זה אינו יכול להתקרב אל האמת - שלא ילעיגו עליו בני אדם, ויהיה נחשב בעיניהם כשוטה וכמשגע. בפרט עתה בעונותינו הרבים שנתקים (דניאל ח, יב): "ותשלך אמת ארצה", "וסר מרע משתולל" (ישעיה נט, טו), והכבוד נהפך לזרים ויראי חטא נמאסין וכו' (סוטה מט:). אבל מי שמשים אל לבו כאב מעשיו אשר לא טובים ומרגיש שפלותו באמת, בודאי יכיר האמת לאמתו וישבר כל המניעות שבעולם ויתקרב אל האמת במקום שהוא. ועל־כן נקראת הגאוה 'מותרות', כמו שכתוב במואב (ישעיה טו, ז): "על־כן יתרה עשה" וכו' על שהתגאה, כמו שכתוב (שם פסוק ו): "שמענו גאון מואב גא מאד וכו', גאותו וגאונו" וכו'. וכתיב (תהלים לא, כד): "ומשלם על יתר עשה גאוה. כי גאוה הוא בחינת מותרות ממש, בחינת עבודה זרה, בחינת קיא צואה שהוא מותרות ופסלת הגוף, בחינת בגדים צואים הנ"ל, שעקר התגברותם למנע מהאמת הוא על־ידי גאות כנ"ל.

וכבר מבאר בדבריו ז"ל, שעקר כל המניעות הם מניעות המח, כמו שמבאר (בסימן מט לקוטי תנינא), הינו על־ידי שנתערב דעתו ונוטה מן האמת, ואינו רוצה לשום אל לבו האמת לאמתו, כי על־ידי כל עברה ופגם - הוא פוגם באותיות התורה שמשם שרש נפשו, כי על־ידי העברה והפגם הוא מתרחק ונפסק חס ושלום מהאות שפגם בו, ואז מצטרפין אצלו אותיות התורה בצרופים אחרים להפך מן האמת, בבחינת 'לא זכה נעשית לו התורה סם מות', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל:) על פסוק (דברים יא, יח): "ושמתם" וכו', ומשם נמשכין כל המחשבות רעות והסברות הפוכות, המתעים את הרבה מדרך האמת לאמתו, כמו שכתוב (משלי ב, יג): "המהפכים ארחות ישר" וכו', וכתיב (ישעיה ה, כ): "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע" וכו'. וכל זה בא על־ידי גאות שנמשך על־ידי הבגדים הצואים, שמשם כל המניעות כנ"ל, כי על־ידי גאות חכמתו מסתלקת ממנו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים סו:) הינו שנסתלק ממנו חכמות התורה האמתיות ונוטה לסברות ההפוכות מן האמת.

כי כבר מבאר בהתורה הנ"ל, שאין אדם זוכה לתורה כי אם על־ידי שפלות אמתי בכל הארבע בחינות הנ"ל, שאז דיקא זוכה לעסק בתורה בתכלית השלמות, עד שיוכל להאיר בשרשי נשמות ישראל וכו', ולעשות בעלי תשובה וגרים וכו', ולזכות לזה בשלמות אין זוכה כי אם הצדיק האמתי שהוא ענו באמת בבחינת 'מה', בבחינת משה רבנו עליו השלום. אבל גם כל אלו המתעוררים להתקרב לצדיק הזה - צריכים שירגישו על כל פנים שפלותם באמת, כי בלא זה אי אפשר להם להתקרב כלל, כי הבגדים הצואים ימנעו אותם, וכנ"ל. נמצא, שעקר כל המניעות נמשכים על־ידי שנתערבבו אצלו צרופי אותיות התורה שפגם בהם, שעל־ידי־זה נתערבב דעתו בסברות הפוכות ודעות זרות, שמשם כל המניעות שעקרם מניעות המח, כנ"ל.

וזה בחינת כל אסורי כלאים, שכל מיני כלאים אסורים לנו - שלא לערבב אותיות התורה שהוא שרשם, כי כל הדברים שבעולם: דומם, צומח, חי, מדבר; כל דבר ודבר יש לו שרש באותיות התורה. ועל־ידי כלאים חס ושלום גורם שנתערבבין חס ושלום גם אותיות התורה שהם שרשן, ומשם באים כל המניעות שבעולם כנ"ל. ועל־כן נקראים בשם כלאים שהוא לשון מניעות, כמו שכתוב (שמות לו, ו): "ויכלא העם מהביא", "אתה ה' לא תכלא רחמיך" וכו' (תהלים מ, יב). וכן הרבה. וכתיב (ישעיה מב, כב): "ובבתי כלאים החבאו" - שהוא בית האסורים שמונעים אותו לצאת. כי כל המניעות שבעולם באים על־ידי בחינת כלאים, שהוא בחינת ערבוב על־ידי שנתערבבו אותיות התורה חס ושלום על־ידי פגמיו, שמשם כל בלבול הדעת וסברות ההפוכות שמהם כל המניעות, כנ"ל. וזה את חקתי תשמרו - שהקדים קדם אסורי כלאים, כי זה הפך כלאים, הינו שהתורה מזהרת את חקתי תשמרו - לשמר היטב חקות התורה שלא להחליף חקות התורה חס ושלום, הינו שלא לגרם לבלבל חס ושלום צרופי התורה וחקותיה על־ידי אסור כלאים, וכנ"ל.

ועל־כן עקר התקון על־ידי הצדיקי אמת שיכולים לעסק בתורה בקדשה כראוי, עד שיאירו כל אותיות התורה בשלמות כפי מה שצריכין לעורר ולהקיץ אלו הנפשות, עד שיתעוררו בתשובה בשלמות. כי הצדיק צריך לצרף אותיות התורה בחדושים נפלאים בכל פעם, כפי מה שצריך לתקון אלו הנפשות שנתרחקו משרשם, ולהוליכם ולהדריכם בדרך הישר ובעצות טובות הצריכים כפי העת והזמן, וכפי שרש נפשם, וכפי תקון הצריכים להפגמים שפגמו בהם. ובשביל זה צריכין באמת לחפש ולבקש מאד מאד אחר צדיק אמתי כזה: