# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/773/62/1/

על־פי המאמר 'תקעו' המתחיל מתוכחה בלקוטי תנינא סימן ח.

כי איתא שם בתחלת המאמר, ומובא לעיל כמה פעמים (הלכות מתנות כהונה, הלכה א; והלכות סימני בהמה וחיה, הלכה א), שעל־ידי האכילה שהיא מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא, כי על־ידי האכילה מגבירין חס ושלום עקב דסטרא אחרא, בבחינת (תהלים מא, י): "אוכל לחמי הגדיל עלי עקב" וכו'. והתקון לזה הוא בחינת קול וכו', ולבא לבחינת זה הקול הוא על־ידי תפלה. כי עקר התפלה היא רחמים ותחנונים, ועקר הרחמים תלוי בדעת וכו', וכשהסטרא אחרא יונקת מהרחמנות אזי נפגם הרחמנות והדעת וכו', ואזי ה'תפלה־בבחינת־דין', ומזה בא תאות נאוף וכו'. ואזי כשיש תאות נאוף, פגם הדעת, שאז ה'תפלה־בבחינת־דין', והסטרא אחרא בולעת אותה, כי הסטרא אחרא היא בחינת דינים, ועל־כן היא בולעת חס ושלום את התפלה שהיא בבחינת דין, אזי צריכין בעל כח גדול שיתפלל 'תפלה־בבחינת־דין', כי זאת התפלה של הבעל כח, שהוא בבחינת דין, עומדת לו להסטרא אחרא בצוארו, עד שמכרח להקיא כל מה שבלע מהקדשה, בבחינת (איכה כ, טו): "חיל בלע ויקאנו" וכו', ואזי מקיא ומוציא כל הדעת והתפלות והרחמנות שבלע, וחוזר הכל אל הקדשה ואזי נעשים גרים וכו', כמבאר שם עין שם. ועל־ידי־זה נתפשט הנבואה וכו' וזוכין לקול הנ"ל, שעל ידו גדלים כל הריחות שהם בחינת משיח וכו'. עין שם היטב. וזה בחינת קריעת ים־סוף ומלחמת עמלק, עין שם היטב: