# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/773/62/4/

ועל־כן זמן הקרבת העמר הוא בט"ז בניסן, כי אחר חצי חדש שהוא ט"ז בחדש, אז מתחיל מעוט הירח, ומעוט הירח זה בחינת דינים, בחינת התפלה שהיא בבחינת דינים, כי התפלה היא בחינת מלכות, בחינת לבנה, וצריכה להיות רק בבחינת רחמים ודעת, שהוא עקר מלוי הירח, עקר שלמות המלכות בבחינת (ישעיה מט, י): "כי מרחמם ינהגם", בחינת (שמואל־ב' כב, נא): "ועשה חסד למשיחו לדוד", ועל־ידי קטרוג הירח נתמעטה, זה בחינת מעוט הרחמים והדעת, שהוא עקר האור המאיר ללבנה שנתמעט על־ידי הקטרוג ונעשה בבחינת דינים חס ושלום, שהם באים ממעוט הירח כידוע, ועל־כן בעת מעוט הירח שהוא אחר חצי חדש, דהינו ביום ט"ז, שאז מתחיל בחינת מעוט ודין, אז צריכין בעל כח גדול שיתפלל 'תפלה־בבחינת־דין', כדי שעל־ידי־זה יוציא כל הדעת והרחמים מהסטרא אחרא שינקה על־ידי מעוט הירח וכו' וכנ"ל, וזה בחינת עמר שעורים כנ"ל. ועל־כן זמנו בט"ז בניסן שהוא תכף אחר חצי חדש בעת התחלת המעוט שאז צריכים זה התקון וכנ"ל, ועקר הדבר הוא רק בחדש ניסן - שהוא ראש חדשים כלליות כל החדשים, ואז מתקנים מעוט הירח בט"ז בו על־ידי עמר שעורים כנ"ל, כי ניסן הוא ראש וכלליות כל החדשים, כמו שכתוב (שמות יב, ב): "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון" וכו':