# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/773/63/12/

ועל־כן קבל יעקב הברכות מיצחק דיקא. כי יעקב זכה על־ידי עבודתו להמתיק גבורות יצחק, עד שקבל משם דיקא את הברכות שהם בחינת התעלות נפש על הגוף בחינת המתקת הדין שנתהפך מדת הדין למדת הרחמים שזהו בחינת ויתן לך וכו' כנ"ל.

ועל־כן עלה על דעתו של יצחק לברך את עשו, כי כונת יצחק היה שרצה לגיר את עשו, כי היה סבור שאפשר לגירו, שיהיה נתהפך אל הקדשה, כי עשו היה מטעה את אביו 'כי ציד בפיו' (בראשית כ, כח), ותרגומו: 'ארי מצידה הוי אכיל', ועל־כן אמר לו (שם כז, ז): "הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה" וכו'. כי היה סובר, שכונת עשו לטובה מה שמביא לו ציד לאכל, כדי שיהיה נכלל בהקדשה על־ידי שיאכל יצחק מצידו.

כי באמת מי שזוכה להאכיל את הצדיק ולפרנסו, בודאי יכול לזכות על־ידי־זה לתשובה שלמה - להכניע הגוף ולהעלות הנפש. וזהו בחינת (ברכות ו:): 'אגרא דתעניתא צדקתא' (שכר התענית - על הצדקה שנותנים לעניים) המבאר במאמר הנ"ל. שעקר התענית שהיא התעלות הנפש, הוא הצדקה, כי עקר הכנעת והתעלות הנפש הוא על־ידי קדשת האכילה כנ"ל. ועל־כן כשנותן צדקה ומחסר ממונו ותאות גופו, כי בזה הממון היה יכל למלאות לגופו איזה תאוה, והוא משבר תאות גופו ונוטל הממון ונותן להתלמיד חכם העוסק בתורה ועבודת ה', והתלמיד חכם נגד האיש פשוט הוא בבחינת נפש לגבי הגוף, בחינת שבת כנגד ששת ימי החל, כמו שאיתא ברבי שמעון בר יוחאי (זהר נשא קמד.): 'אנת שבת דכלי יומי' (אתה הוא שבת של כל הימים). נמצא, שבזה הצדקה שהוא מאכיל ומפרנס את התלמיד חכם - בזה מכניע הגוף לגבי הנפש. ועל־כן עקר התעלות הנפש על־ידי־זה בחינת 'אגרא דתעניתא צדקתא' כנ"ל.

אבל עשו הרשע לא היה כונתו כלל בשביל זה, כי לא היה רוצה להיות נכנע אל הקדשה כלל, רק כל כונתו שהיה מביא ציד לאביו לאכל - היה רק בשביל רמאות ורשעות לבד, כדי לרמות את אביו, כדי שיפעל אצל אביו כל תאות גופו, ומחמת שתמיד היה מרמה את יצחק, על־כן סבר יצחק שעל־ידי שיביא לו ציד לאכל - יוכל להכניע גופו הרע, שיהיה נעשה מרכבה להקדשה, כי על־ידי אכילת הצדיק משל עם־הארץ - יכול לזכות העם־הארץ לחזר בתשובה שיתהפך מגוף לנפש, מעם־הארץ לתלמיד־חכם על־ידי־זה כנ"ל.

אבל רבקה שמעה כל זאת ולא היתה מרצה לזה כלל, כי היא ידעה עצם רשעתו של עשו הרשע - שאינו רוצה כלל להתקרב אל הקדשה, והוא רק מרמה את אביו, על־כן אם יקבל הברכות חס ושלום, לא די שלא יהיה נעשה מרכבה אל הקדשה על־ידי־זה, אף גם על־ידי־זה יתגבר חס ושלום ויתגבר הגוף בחינת עשו על הנפש ביותר, על־ידי שיהיה לו יניקה מן הקדשה חס ושלום. על־כן השתדלה רבקה לקח הברכות מעשו ושיקבל יעקב את הברכות, כי יעקב ראוי לברכה, כי כל השתדלותו להפך הגוף לנפש, שזהו בחינת ברכה וחסד וחיים כנ"ל.

וזהו שאמר יצחק לעשו (בראשית כז, ג): "שא נא כליך" וכו', ודרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סה, יג): 'בדק סכינך ושחט יפה שלא תאכילני נבלה'. כי על־ידי השחיטה הכשרה מעלין את הנפש מחי למדבר. שהיא בחינת התעלות הנפש על הגוף, כמבאר במאמר הנ"ל באריכות לענין השוחטים, עין שם. ועל־כן מאחר שכונת יצחק היה לטובה, בשביל להכניע הגוף בחינות עשו אל הקדשה כנ"ל, על־כן הזהירו שישחט יפה, כי על־ידי־זה עולה הנפש וכו', כנ"ל: