# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/773/63/14/

ועל־כן גם הקצירה בעצמה של העמר היא מצוה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה ט.): 'יצא קציר העמר שהוא מצוה', ואסור לקצר שום תבואה קדם קצירת העמר. כי קצירת התבואה של ישראל צריך שיהיה בקדשה גדולה, כי בשעת הקציר אז קוצרין ומבדילין הצומח מן הארץ, כי עד עכשו היו מחברין יחד הצומח עם הדומם שהוא העפר, ועכשו נבדל הצומח מן העפר, שזהו בחינת הבדלת הנפש מן הגוף כי צומח ודומם הם בחינת גוף ונפש כנ"ל. ועל־כן צריכין שתהיה הקצירה בקדשה גדולה, באפן שיתעלו היסודות ממדרגה למדרגה, מדומם לצומח שהוא בחינה מגוף לנפש כנ"ל.

וזהו בחינת כמה מצות שנצטוינו בשעת קצירת התבואה שהם, לקט, שכחה ופאה. ואחר־כך תרומות ומעשרות ותלתה התורה בהקצירה, כמו שכתוב (ויקרא כג, כב): ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך וכו'. וכן לענין שכחה כתיב (דברים כד, יט): כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר וכו'. כי מצות אלו תלויים בקצירה, כדי שתתקדש הקצירה, כדי שנזכה על־ידי הקצירה לעלות ממדרגה למדרגה, מגוף לנפש וכו' כנ"ל. כי כל מצות אלו התלויים בקצירה, שהם: לקט, שכחה ופאה, כלם צותה התורה לתנם לעניים, דהינו בחינת צדקה, כי עקר התעלות הנפש הוא על־ידי צדקה כנ"ל, בחינת 'אגרא דתעניתא צדקתא'.

ועל־כן צותה התורה להרבות בצדקה בשעת הקצירה, דהינו מצות לקט שכחה ופאה - כדי שתהיה קצירת הצומח מן הארץ בבחינת התעלות הנפש כנ"ל, וכן אחר הקצירה צריכין לקדש את התבואה בכמה מצות, וכלם הם בחינת צדקה, דהינו תרומות ומעשרות לכהנים ולויים ועניים - הכל כדי לברר התבואה ממץ ותבן, שהם הקלפות הקודמת לפרי, בחינת גוף בחינת עשו ששאל: אבי, איך מעשרין את התבן? ועקר הברור שהוא בחינת התעלות הנפש הוא על־ידי צדקה, על־כן צריכין להרבות במתנות מהתבואה שהוא בחינות צדקה.

ועל־כן בכל פעם שיש איזה ברור ועליה להתבואה - נותנין בכל פעם איזה מתנה לכהנים או לעניים, כי בתחלה כשצומח ונגמרת הפרי מפרישין בכורים, ואחר־כך בשעת קצירה: לקט שכחה ופאה, ואחר־כך אחר המרוח תרומות ומעשרות, שאין חיבים בהם כי אם לאחר המרוח. ואחר־כך בשעת הגמר כשנעשה קמח ונותן מים בעסה חיבת ב חלה הכל בבחינה הנ"ל, כי בכל פעם מהנ"ל יש ברור, כי בתחלה כשצומחת ונגמרת הפרי והתבואה מן הארץ - זהו בחינת שנתברר הצומח מן הארץ, עד שנכר הפרי שהיה בתחלה טמונה ונסתרת בארץ, על־כן מפרישין אז בכורים לכהן, שעל־ידי־זה זוכין להעלות הנפש כנ"ל, וכן בשעת הקצירה אז היא ברור יותר, כי אז נגמר הפרי ונבדל מן העפר לגמרי וכו' כנ"ל. על־כן נותנין אז מתנות עניים כנ"ל.

אבל אף־על־פי שכבר נקצר מן הארץ לגמרי - עדין מץ ותבן חופין על התבואה שהם הקלפה הקודמת לפרי, על־כן צריכין לטרח לברר התבואה ולמרחה - לנקותה ממץ ותבן, דהינו שמפרישין הפרי מהקלפה, שגם זה הוא התעלות הנפש שהוא הפרי על הקלפה הנאחזת בגשמיות הגוף. ועל־כן צריכין אז לתן מתנות כהנה תרומות ומעשרות שמצותן לאחר המרוח.

וכן בשעת גמר התקון של הפת, דהינו כשנותנין מים בעסה, שהוא עקר הגמר, שאז כבר נזדככה גם מסבין ומרסן, ועכשו נגמרת שתהיה ראויה למאכל אדם, כי כל זמן שלא נעשית עסה - עדין היא בבחינת בהמה, כי התבואה בעצמה קדם מרוח וטחינה - אינה מאכל אדם, כי אם מאכל בהמה. ועל־כן בשעת הגמר צריכין להפריש חלה, כי כל המתנות הם בחינת צדקה שהוא התעלות הנפש. ועל־כן נותנין אותם בכל עת שנתבררה התבואה, ועולה ביותר מבהמה לאדם שהוא בחינת התעלות הנפש וכו', כנ"ל.

כי הנפש דקדשה שיש בכל דבר - צריך להזדכך ולהתברר בכמה ברורים, בברור אחר ברור, כידוע. וכל ברור וברור הוא בחינת התעלות מגוף לנפש, מבהמה לאדם, שזה נעשה על־ידי הצדקה, שהיא בחינת מתנות עניים ומתנות כהנה ולויה כנ"ל. ועל־כן נותנין רב המתנות לכהן, כי הכהן הוא איש החסד, שזה עקר בחינת התעלות הנפש מדין לחסד.

וזה בחינת מעשר שנותנין ללוי והלוי נותן תרומת מעשר לכהן, כי שרש הנפשות הם חמש אותיות מנצפ"ך שהם חמש גבורות, שזהו סטרא דלוי, כידוע (זהר חלק א' רנח:). כי הנפש שרשה בגבורות ועל־כן יש לה כח להחיות את הגוף שהוא בחינת גבורות. אבל באמת עקר שלמות הנפש הוא, כשהגבורות נמתקין על־ידי החסדים, כידוע. ועל־כן הנפש הוא בחינת חסד לגבי הגוף, כי הנפש עקר כסופה לעלות למעלה - להיות נכלל בשרש שרשה העליון, שהוא בחינת חסד, כי שרש הכל הוא חסד שעל ידו נברא העולם, כמו שכתוב (תהלים פט, ג): "עולם חסד יבנה". אבל עקר המתקת הגבורות להפכם לחסד, הוא על־ידי הכנעת הגוף לגבי הנפש כנ"ל. ועל־כן נותנין מתנות ללוי שהוא שרש הנפשות, והוא נותן מהם לכהן איש החסד, ועל־ידי־זה נמתקין הדינים בשרשן, ועל־ידי־זה יש כח להנפש להתעלות על הגוף כנ"ל, כי הא בהא תליא, דהינו על־ידי שהכניע גופו ונתן מתבואתו לכהנים ולויים מתנתם - על־ידי־זה זכה שתתעלה הנפש ויהיו נמתקין הגבורות, שזהו בחינת מה שהלוי נותן לכהן ונכללין ונמתקין הגבורות על־ידי החסדים, שהוא הכהן כנ"ל. וכן על־ידי המתקת הגבורות, זוכה אחר־כך שתתעלה ותתגבר הנפש ביותר על הגוף - לבטלו לגמרי לגבי הנפש, ועל־כן עקר התגברות הנפש על הגוף הוא על־ידי הצדקה, כנ"ל:

ועל־כן אסור להתחיל לקצר קדם קצירת העמר שהוא מצוה, כי עקר עלית הנפש מבהמה לאדם וכו' - הוא על־ידי העמר שעורים כנ"ל. ועל־כן על־ידי קצירת העמר זוכין לקדש את הקצירה של התבואה שתהיה הקצירה בקדשה בבחינת עלית הנפש וכו' כנ"ל. ועל־כן אסור לקצר קדם לזה, כי קצירת התבואה של ישראל צריך שתהיה בקדשה גדולה, בבחינת עלית הנפש שזה נעשה על־ידי קצירת העמר שעורים שהוא מצוה וכו', כנ"ל: