# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/773/63/3/

ועל־כן עקר התחלת קבלת התורה הוא על־ידי העמר שעורים, כי אז מתחילין להכין עצמן לקבלת התורה, כי אז מתחילין לספר שבעה שבועות לקבלת התורה, כי עקר קבלת התורה תלוי בזה על־ידי הכנעת הגוף בחינת בהמה, ומעלין ומגבירין הנפש בחינת אדם שהיא בחינת תורה, כמבאר במאמר הנ"ל. ועל־כן אי אפשר לאכל שום תבואה מחמשת מיני דגן עד שמקריבין העמר שעורים תחלה שעל־ידי־זה נתקדש הלחם, כי נמתקו הגבורות ועולין מבהמה לאדם על־ידי שמעלין קרבן לה' מאכל בהמה, דהינו עמר שעורים, כי זהו העקר - להכניע הגוף לגבי הנפש בהמה לגבי אדם לעבד את ה' בגוף ונפש, שגם הגוף יתהפך לנפש ויעלה לה' לריח ניחוח, כמו העמר שעורים שהוא מאכל בהמה שעולה לה', ואז דיקא יכולין לאכל לחם, כי אז נתקדש הלחם מבהמה לאדם, ממאכל הגוף למאכל הנפש, ואז הלחם הוא בבחינת מן שהוא שביעת הנפש, כנ"ל.

כי עקר הלחם הוא חמשת מיני דגן, שהם דיקא נקראים 'לחם', שמיזן זיין ומיסעד סעיד (ברכות לה.), שהוא עקר חיות האדם, ועל־כן הם חמשת מיני דגן כנגד חמשה דמים, חמש בחינות שיש לנפש, חמש אותיות מנצפ"ך, ועל־כן עקר קדשתם תלויה בהקרבת עמר שעורים שעל־ידי־זה נמתקין חמש אותיות מנצפ"ך, ונמתק הדין ונכנע בחינת בהמה ועולין מבהמה לאדם, מגוף לנפש וכו' כנ"ל, ואז הלחם בבחינת מן כנ"ל. ועל־כן תכף כשפסק המן הקריבו ישראל העמר ואז אכלו תבואה, כמו שכתוב (יהושע ה, יא-יב): "ויאכלו בני ישראל מעבור הארץ ממחרת הפסח כי לא היה לבני ישראל מן" וכו', הינו כנ"ל, כי המן נפסק ביום העמר דיקא, כדי שתכף אחר המן יאכלו ישראל מתבואה חדשה שהתירה העמר, כי זה הלחם שהתר על־ידי העמר הוא גם כן בחינת מן, בחינת שביעת הנפש כנ"ל, כי ישראל אינם יכולים לאכל לחם כי אם כשהוא בבחינת מן, 'כי לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן', כנ"ל: