# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/773/63/4/

ועל־כן היו צריכים להקריב קרבנות בשעת הנפת העמר, כמו שכתוב (ויקרא כג, יב): "ועשיתם ביום הניפכם את העמר" וכו'. כי הקרבנות הם בחינת התעלות הנפש מבהמה לאדם, מגוף לנפש וכו', וכמובן במאמר הנ"ל לענין שחיטה, שגם על־ידי שחיטת חלין נתעלה גם כן הנפש מחי למדבר, מבהמה לאדם, מכל שכן על־ידי קרבנות עצמן, כי זה עקר כונת כלל כל הקרבנות - כדי להעלות הנפש מחי למדבר, מבהמה לאדם ועל־כן כשאדם חוטא ונמשך אחר תאות הגוף, על־כן צריך להביא קרבן בהמה שעל־ידי־זה חוזר ומכניע בחינת בהמה בחינת גוף, ומעלה הנפש לבחינת אדם, בבחינת "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם" (ויקרא א, ב), כי על־ידי הקרבן עולה מבהמה לאדם.

ועל־כן לא יצאו ישראל ממצרים עד שהקריבו הקרבן פסח תחלה, כי עקר הכנעת המצריים היה על־ידי הקרבת הפסח, כמובא (ספר גרושין להרמ"ק אות ו), כי על־ידי הקרבן פסח נכנע הגוף בחינת בהמה וחמר וכו' ששם נאחזין המצריים וכל העכו"ם ונתעלה הנפש בחינת אדם וכו', שזה עקר יציאת ישראל ממצרים כנ"ל.

ועל־כן קדם שיצאו ממצרים היה מכת חשך למצרים, כי הגוף הוא בחינת בהמה, בחינת חשך וכו', והנפש הוא בחינת אדם, בחינת אור, שזהו בחינת מיתה וחיים וכו', כמבאר שם במאמר הנ"ל. ועל־כן הכה השם־יתברך את המצריים במכת חשך "ולכל בני ישראל היה אור במושבתם" (שמות י, כג), להורות ההבדל וההפרש שבין ישראל למצריים, כי כל אחד קבל את שלו כראוי לו, הינו כי המצריים שהם העכו"ם הרודפים כל ימיהם אחר תאות הגוף לבד, שהוא בחינת חשך מיתה וכו' כנ"ל, על־כן היה להם חשך גדול כפול ומכפל, כי הם חשכת הגוף והחמר ונשארו במה שנתדבקו ורדפו אחריו, וישראל קדושים שקדשו עצמן והכניעו הגוף לגבי הנפש, על־כן לכל בני ישראל היה אור במושבתם - זה מורה על התגברות הנפש על הגוף שהוא בחינת אור וחיים, כנ"ל.

ועל־כן בשלשת ימי אפלה - מתו כל פושעי ישראל שלא רצו לצאת ממצרים (שמות רבה יד, ג), הינו כי אלו הפושעי ישראל שנשתקעו בחשכת החמר והגוף כל כך, עד שלא רצו לצאת מגלות מצרים שהיא גלות הגוף כנ"ל, על־כן מתו אז בשלשת ימי אפלה, כי חשך הוא בחינת מיתה, בחינת גוף כנ"ל, כי כל זמן שאין ממתיקין ומבררין את הנפש, דהינו כל זמן שאין נכנע לגמרי הגוף לגבי הנפש - אזי מערבים יחד כחות הגוף והנפש, שהוא בחינת תערובות טוב ורע, ואזי יכולין לקבל חיות גם העכו"ם שאחיזתם בגוף, מאחר שהנפש עדין לא נזדככה מאחיזת הגוף, אבל אז בשעת יציאת מצרים שאז עשה השם־יתברך עמנו נפלאות על־ידי משה רבנו עליו השלום, וזכו ישראל אז להכניע ולשבר לגמרי את בחינת הגוף לגבי הנפש, החמר לצורה עד שזכו כל ששים רבוא ישראל לרוח נבואה לדבר עם ה' פנים בפנים בשעת מתן תורה. ועל־כן אז בשעת יציאת מצרים נתברר ונזדכך הנפש מאחיזת הגוף שהיא בחינת המצריים, ועל־כן נמשך כל החשך והמיתה להמצרים ולהפושעי ישראל שלא רצו לצאת שהם בחינת גוף חשך מיתה וכו' כנ"ל, ולכל בני ישראל - שהם בחינת נפש אור וחיים על־כן היה להם אור במושבותם, כי כל אחד נשאר בחלקו כנ"ל.

ועל־כן זכו אז, לאור גדול מאד, כי איתא (תקוני זהר תקון כב, סז:) שבאלו ימי אפלה האיר לישראל האור שלעתיד הינו כנ"ל, כי מחמת שהנפש שלהם נזדככה אז ונתעלה על הגוף, על־כן נתגלה האור הגדול שלעתיד, בלי אחיזת החשך כלל שהוא בחינת גוף, כי נפשם נזדכך מן הגוף והחשך לגמרי, ונשאר כל החשך למצריים שהם בחינת גוף, כנ"ל: